׳כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך..׳- עונה 2- פרק 18-

פרק 18-
מנקודת המבט של ענבל-
ישבתי בבית, בוהה בשעון באייפון. איפה סער וליאן? אני חזרתי מבית חולים ואני היחידה בבית? מה פספסתי?
הדלת נפתחה.
״איפה היית מטורפת?״ שאלתי וחיבקתי את ליאן.
״סער פה?״ היא שאלה.
״חזרתי מבית חולים וזה מה שמעניין אותך?״ שאלתי.
״אני מצטערת, פשוט..״ היא אמרה והתחילה לבכות.
״מה קרה?״ שאלתי וחיבקתי אותה.
״יצאתי ממש מפגרת ענבל.. אני כזאת מטומטמת״ היא בכתה על הכתף שלי.
״מה עשית?״ שאלתי בשקט.
״חשבתי שסער לא רוצה אותי.. שכבתי עם דניאל״ היא מלמלה. הרחקתי אותה ממני.
״אל תגידי לי שאמרת לסער״ מלמלתי בתדהמה.
״הוא גילה אוקיי?״ היא שפשפה את העיניים שלה.
״ואיפה הוא?״
״הוא שונא אותי ענבל״ היא חזרה לבכות. חיבקתי אותה שוב.
״הוא לא שונא אותך..״
״בחיים הוא לא הסתכל עליי ככה״ היא מלמלה בבכי.
״איך ככה?״ שאלתי.
״כאילו לא עברנו את מה שעברנו, כאילו.. כאילו אני פח זבל מסריח שהוא אפילו לא רוצה לזרוק בו תזבל״ היא אמרה.
״אז.. מה את מתכוונת לעשות?״שאלתי בעדינות. היא שתקה כמה דקות.
״זאת אשמתי, מגיע לי. פספסתי אותו״ היא אמרה בקול שבור ונשמה עמוק
״אין מצב בעולם שאני נותנת לך להמשיך הלאה מסער, אתם הדבר הכי טהור שראיתי״
״אני מגעילה ענבל, מגיע לו יותר״ היא לחשה וניגבה את הדמעה האחרונה. בלעתי רוק.
״נג.. נגמר״ היא אמרה.

מנקודת המבט של אסי-
״אסי״ היא מלמלה כשנישקתי את הצוואר המחרמן שלה. יא אדוניי כמה התגעגעתי למלאך הזה כמהה
״אסי תקשיב שנ..שנייה״ הרגשתי אותה רועדת כשליטפתי את החזה שלה וחייכתי.
״מה?״ שאלתי בשקט וחזרתי לפנים שלה. לאט אסי, אל תראה לה שאתה חרמן לאללה עכשיו, תן לבחורה להתבטא.
״מה.. זה?״ היא שאלה
״זה אני ואת במצב שאנחנו הכי אוהבים״ אמרתי והתקרבתי לשפתיים שלה.
״מה קרה פתאום? בפעם האחרונה..״
״בפעם האחרונה הייתי בכלא מזדיין, לא ידעתי מה אני אומר דנה״
״אתה זוכר שאני..״ היא לחשה ונגעה בבטן שלה. הסתכלתי למטה.
״כוסית עם הבטן הכי שטוחה שראיתי?״ שאלתי בחיוך, זמן להתחנף
״יופי חנפן״ היא אמרה בעצבנות. רואים שהיא מכירה אותי
״איזה חודש?״ שאלתי בשקט.
״רביעי״ היא אמרה. וואלה.. ארבעה חודשים מאז הפעם האחרונה שלנו.
״אני רוצה לדעת שאתה איתי בזה״ היא אמרה בשקט.
״אני בת עשרים וארבע עם אבא מטורף ומשפחה רוצחת, אני צריכה אותך״ היא אמרה.
״אני פה״ אמרתי. ״ולא בתכנון שלי ללכת״ ליטפתי את הבטן שלה. היא הרימה את הפנים שלי אליה. העיניים היפות שלה נצצו
״אתה לא מבין כמה אני צריכה אותך״ היא אמרה בבכי.
״אל תבכי יפה שלי״ לחשתי וחיבקתי אותה. הדבר הזה תמיד יישאר בידיים שלי, לא רוצה אף אחת. לא רוצה בר רפאלי, לא רוצה אנג׳לינה, כלום- רק את הדוגמנית הפרטית שלי.
היא ליטפה את הפנים שלי והתחילה לנשק אותי.
״הבית שלי ריק, ניכנס בכניסה הרגילה שלנו״ היא לחשה ושמה את היד שלי על התחת שלה.
״אחרייך״ לחשתי, ועפנו משם.

מנקודת המבט של עידן-
דפקתי בדלת של הדירה של הכדורגלן הבן זונה שמזיין את אחותי. ליאן לא תעזוב את סער סתם ככה, כדאי מאוד שאם היא עזבה אותו בשבילו הוא יהיה בחור טוב טוב שלא יפזול לצדדים.
״נו כבר כוסאמק!״ צרחתי. פתחה לי את הדלת ג׳ינג׳ית. מוכרת.
״מי אתה?״ היא שאלה.
״עידן אמסלם, דניאל מרוז פה?״ אמרתי בעצבנות. היא הסתכלה עליי.
״בשביל מה?״ היא שאלה. הסתכלתי עליה.
״הבן זונה מזיין אותך?!״ שאלתי בעצבנות והעפתי אותה מהדרך. היו שם ים אנשים. חיפשתי את הדניאל הזה.
״אח של ליאן, אהלן״ הוא אמר.
״אח של ליאן בתחת שלי, אתה יודע שהיא נפרדה בגללך מהבחור שלה?״
״אחי, ממה שאני הבנתי הם לא ביחד״ הוא אמר. ״רגע.. מתי היא נפרדה?״ הוא שאל.
״אתמול, זה משנה?״
״גבר, אני לא ידעתי״ הוא אמר.
״טוב זה לא מעניין אותי, אתה בקטע שלה?״ שאלתי בעצבנות.
״כן, מאוד״ הוא אמר.
״יופי, אז תעיף את כל הבחורות מפה״ אמרתי.
״אחי..״
״תעיף״ עצרתי אותו.
״זה שהם פה לא אומר שאני ישכב איתן, תירגע״
״הג׳ינג׳ית בכניסה?״ שאלתי.
״הג׳ינג׳ית בכניסה חברה טובה שלו, ועוד פעם אחת אתה דוחף אותי ככה אני מתלוננת במשטרה״ שמעתי את הקול של ההיא. הסתובבתי.
״מי דחף אותך? תירגעי״ אמרתי
״חמוד, אני מה זה לא בקטע של לריב, זה יוצא לא טוב אחר כך בעיתון, אז פשוט תתנצל ותסתום״ היא אמרה.
״עיתון? שו עיתון?״ שאלתי. היא גיחכה.
״אתה יודע מי אני?״ היא שאלה.
״הג׳ינג׳ית מהכניסה״ אמרתי.
״בר דהן, זמרת, לא נעים מאוד״ היא אמרה.
״עידן אמסלם, שלמות, לא נעים בכלל״ אמרתי. היא גיחכה.
״שלמות, הכי לא חי בסרט״
״בא לך לעוף לי מהעיניים?״ אמרתי בעצבנות.
״בכיף״ היא אמרה והלכה. לא יודע מי יותר מעצבן לי תנשמה, דניאל או החברים שלו.