מכירים את הרגע הזה, שהחברה היא לא באמת חברה?

מכירים את הרגע הזה, שאתם עצבנים על כל העולם, על כל דבר שקיים, ובאותו הרגע החברה הכי טובה שלכן שולחת לכן הערה עוקצת שמעצבנת אתכן עוד יותר, וגם ככה אתן עצבניות עליה בלי שהיא יודעת, כי בוא נגיד ככה, היא לא ממש החברה הכי טובה שיש במילים עדינות, אז אחרי ההערה העוקצנית אתן פשוט מתפוצצות עליה ואומרות את כל הדברים שידעתן שאסור לכן להגיד אבל ממש רציתן, אז אמרתן, ואז אתן מתחילות לריב והיא משחקת אותה קדושה, ולא מבינה בתום לב למה אתן כועסות עליה?
הרגע הזה קרה לי ממש עכשיו, וקיבינימאט איכשהו בסוף יצא שאני התנצלתי בלי שום סיבה, כמו כל פעם שהרגע הזה קורה…
היא פשוט כל כך לא חברה, אני בשוק איך היא לא רואה את זה!!!
אני כל פעם מנסה לומר שוב ושוב וכל פעם זה לא מצליח..
די לדבר על כל החברים שלך, כי את יודעת שלי אין אף אחד.
די לספר כמה כסף יש לך, כי אני בגיל 16 משלמת שכר דירה בעצמי.
די להיות כל כך מושלמת, כשאת יודעת את כל המגרעות שיש לי !
כי אני פשוט לא יכולה עם זה יותר, פשוט לא יכולה…
אני יודעת שאני כל דבר רחוק מלהיות מושלמת, כבר למדתי להשלים עם זה, עד שאת באת.
למדתי להנות מהעובדה שאני שמה לב לדברים הקטנים שאף אחד לא שם לב, כמו לנשום, לראות את השמש בבוקר, עד שבאת והראת לי כמה טובים הדברים הגדולים יכולים להיות, וניסית לשכנע אותי שהם יותר טובים..
למדתי לאהוב את מי שלידי, ולא להתאהב במי שלא איתי, עד שהתחלת לנסות לשדך לי את הבנים הכי סתומים עלי אדמות, תוך כדי זה שהתחלת איתם מולי, כדי להראות לי שיעדיפו אותך ולא אותי…
אז אני יודעת שאת יותר מושכת בנים ממני, אני גם יודעת למה אבל זה לא הנושא כרגע.
אני יודעת שלך יש כסף ושתקבלי אוטו חדש כשתעברי טסט, שגם אותו את לא תשלמי דרך אגב.
אני יודעת שיש לך מיליון אנשים שיכולים לקחת אותך למקומות בזמן שאני הולכת ברגל ובאוטובוס כשיש לי כסף, ואת, אין סיכוי שתיכנסי לאוטובוס, לגעת ב"פשוטי העם", איכס.
את כל זה אני יודעת, אבל את, מה את יודעת?
את יודעת שאני צריכה לבוא לבית שבו אני מכינה לי אוכל ממה שיש, כי לי אין בקיצורי טלפון את דומינוס?
את יודעת שאני לא יכולה לבלות עם חברים, כי אני צריכה לעבוד כדי שיהיה לי איפה לגור?
את יודעת שאני שוחטת את עצמי עד עפר, גורמת לעצמי לחלות ולהתמוטט, וזאת הסיבה שאני בקושי מצליחה לבוא לבצפר?
את יודעת שאני בוכה כל ערב עד שאני נרדמת, כי יש לי כל כך הרבה דברים על הראש שאני פשוט לא מצליחה לישון בלי לפרוק את זה?
שאני כל כך קרובה ללהשתגע עד שעוד רגע מאשפזים אותי?
שכשאני אומרת שהשמנתי זה לא כי אני עצובה מזה אלא כי משהו סוף סוף מצליח לי בחיים? שאני לא אהיה אנורקסית כי אין לי זמן לאכול?
שאני פשוט מחזיקה את עצמי בחיים בשביל אחרים, לא בשבילי?
את יודעת שפאקינג קשה לי בחיים?
לא, את לא יודעת!
את לא יודעת כמה רע העולם הזה יכול להיות, כי את מקובעת בעולם הוורוד שלך!
אז תביני שצרות יש גם לי, ואצלי הן לא בעיות עם חבר שלי או ריבים עם ההורים שלי, שלי הן אמיתיות, שיכולות להכריע בין חיים ומוות..
אז עד שלא תביני את זה, את לא מבינה.