love in the city-פרק 32 ♥

קמתי בבוקר ואריאל עדיין לא קם, הלכתי לצחצח שיניים ולהתלבש וכשחזרתי הוא עדיין ישן… (מזכיר לי את רון)
האמת אני לא יודעת אם אני ורון עדיין חברים או לא.. אני צריכה לדבר איתו דחוף!
"אריאל קום שמן" אמרתי לו וניערתי אותו קצת.
"למי קראת שמן?!" הוא פתאום אמר וקם.
"חחח ברוך השם קמת!" אמרתי לו .
"חכי אני יוצא מהמקלחת" הוא אמר ואני צחקתי, אירגנתי את השיער שלי עם הכובע (מה שהיא לבשה זה ברציתי להוסיף) ואז אריאל יצא.
"עכשיו.. למי קראת שמן?!" הוא אמר ובא לכיווני.
"חחח לך, טוב תפסיק עם הפוזות של הערס ובוא לארוחת בוקר אני גוועת" אמרתי והלכתי לכיוון הדלת ונתתי לו דחיפה בכוונה עם הכתף.
"וואלה את הראשונה שלא פוחדת ממני" הוא אמר.
"מה יש לפחד ממך?"
"את תמימה את…" הוא אמר ועקף אותי ויצא.
"אממ.. תודה?" אמרתי לו, נעלתי את הדלת והלכתי איתו לכיוון החדר אוכל.
ישבתי בשולחן עם כולם, ורון ישב ליד לירן שישב מולי.
"מה יש לכם אתם?! אתם לא מדברים" לירן אמר לי ולרון, אם אני יגיד לו מה רון אמר.. רון ז"ל ואור הרווקה עד גיל 25.
"כלום" אמרתי והמשכתי לאכול.
"מה כלום את בדרך כלל חפרנית לאללה מה קרה?"
"כלום אתה לא שומע?!" צעקתי עליו.
"טוב תרגעי" הוא אמר בתוקפנות, גילגלתי עיניים והמשכתי לאכול.
"אוקיי תלמידים, מקווה שעבר עליכם לילה קל, היום אנחנו יוצאים לחרמון! אז כולם במסודר! הולכים לאוטובוסים" היא אמרה וכולם רצו מהר לאוטובוס, וכמובן מי אם לא אני יהיה מהדחפנים בתור חחחח..
נו אתם מכירים את הילדים האלה שתמיד דוחפים ובגללם כולם נופלים? אז אני לפעמים עושה את זה… חח
"אגם דני בואו מהר!" משכתי אותן אחריי בריצה והן נגררו אחריי.
"לא עוד פעםם!" אגם רטנה.
"שתקי זה הכי כיף!" אמרתי לה והתחלתי להידחף בין כולם, פתאום הגיעו הי"בתניקים, בהמות אלה!
הם התחילו לדחוף את כולם והגיעו להתחלה איפה שאני, ואז אחד מהם דחף אותי הצידה ונפלתי על רן.
"מה אתה חושב שאתה עושה אה?!" צעקתי עליו, אוקיי הוא ממש גבוה 0.0
"מה שבא לי! שמרי על הפה שלך צוציקית" הוא אמר.
"חוצפן כדאי שתסתום ומהר למה בסוף זה לא יגמר טוב!" אמרתי לו.
"פחח הצחקת אותי" הוא אמר.
"איך דיברת לאחותי?!" שמעתי פתאום את רן מאחוריי.
"מה היא אחותך?!" הוא שאל בפחד.
"כן. ותקשיב לי טוב, פעם אחרונה שאתה מדבר אליה ככה או בכלל, למה אני נותן לך כאלה מכות אתה לא יודע מאיפה זה באלך" הוא איים עליו.
"בסדר דנינו מצטער לא ידעתי" הוא אמר מהר והלך.
"תודה רני" אמרתי לו וחיבקתי אותו.
"זה בסדר, לאן את עולה?"
"נראלי איתך כבר לא?"
"פסדר" הוא אמר ועלינו לאוטובוס, אני ישבתי לבד ורן ונאור מאחוריי ודני ואגם מלפניי.
נסענו ועשינו באלגן, עד שהנהג עצר בפתאומיות וצעק במיקרופון:'ילדים! תקשיבו טוב! אם אתם לא יושבים במקומכם בזה הרגע אתם חוזרים לאכסנייה!' הוא צעק וכולם היו בשקט והיו כאלה שצחקו.
הוא המשיך בנסיעה אבל אחריי עשר דקות חזרנו לעשות באלגן ובסוף הגענו.
אני דני ואגם עלינו על הרכבל ומאחורינו היו רן ונאור, הצטלמנו מלא תמונות, והעליתי לפייסבוק תמונה אחת ורשמתי: 'ברכבל עם היפים שלי <3' והלייקים התחילו לעלות.
הגענו לפסגה, ונתנו לנו לעשות סקי, אחריי שעתיים של סקי מגניב בטירוף, אכלנו שם ארוחת צהריים, אני עדיין לא יודעת איך זה יכול להיות שכולנו נכנסנו שם באותה מסעדה…
אכלתי בשולחן של כל החבר'ה וזה…
"מי בא לבנות איש שלג?" שאלתי בקול ואף אחד לא ענה.
"מי בא מלחמת כדורי שלג?" שאלתי שוב וכולם אמרו 'אני!' וזה, התחלקנו לקבוצת בנים בנות, כל אחד בנה את ה'מבצר' שלו והכין אספקה, ואחריי עשר דקות התחלנו לשחק, נראלי הם לקחו את זה יותר מידיי רציני! הם התחילו לקחת שבועים! חחחח… דפוקים! כן!
אני הייתי המפציצה המרכזית, אז לא שמתי לב ולאט לאט גיליתי שנשארתי לבד *~*
ישר התקופפתי מתחת לחומה הזאת, והכנתי עוד תחמושת, הכנתי עוד כדורי שלג, ופתאום היה איזה מישהו לידי עם כובע שחור שהוא כיסה את כל הפנים שלו.
"אעאעאע אמאלה!!!" צרחתי, והתחלתי להעיף עליו מלא שלג, פתאום שמתי לב שכולם מסביבי צוחקים, כולל זה שבא, או-קיי מיזה?!
הרמתי לו את הכובע מהפרצוף וראיתי את נאור נופל מצחוק.
"נורא מצחיק!" אמרתי בציניות והמשכתי לזרוק עליו כדורי שלג.
"מה את עושה?!" הוא שאל באיום מצחיק כזה.
"חחח נאור לא מתאים לך הפוזה של הקשוח" אמרתי וצחקתי, הוא הרים אותי על הכתף שלו והלך לחומה של הבנים, הקטע שגם אחריי החומה הוא המשיך ללכת, ואז קלטתי מאחוריי איזו גבעה הם ישבו שם!
"לאאא נאור! אני ישבור משהו!" אמרתי.
"חחח תרגעי זה כיף!" הוא אמר ושם אותי על איזה גלשן והוא עלה מאחוריי, ראיתי כמה ילדים מאיתנו למטה, נאור דחף את הגלשן ושנינו התגלשנו איזה חצי דקה שלמה למטה, כל הדרך צרחתי לנאור המסכן באוזן.
"וואי אור שתהיה בריאה עשית לי חור באוזן" הוא אמר ושיפשף את האוזן.
"חחח אבל אתה מת עליי" אמרתי והוא צחק.
"נגיד" הוא אמר וצחקנו.
הגענו חזרה לאכסנייה ו..