זה לא משנה כשאוהבים 33 > פרק 3

לא.. זה לא קורה לי.. זה לא יכול להיות!! הם אחים?!
הוא לא אמר לי שיש לו אחות הוא אמר לי שיש לו אח! באוניברסיטה!
שום דבר על אחות!
אוקיי קודם כל להירגע..
"לנשום עמוק, לנשום עמוק.." מלמלתי לעצמי.
את כל השיעור העברתי בחוסר שקט ובניסיון להירגע.
כן.. זה לא ממש הצליח לי.
צאתי להפסקה בתקווה לפגוש אותו ולדרוש הסברים אבל לאאאאא.
כנראה הגורל החליט לשחק בי.
החלטתי לשאול את איזבל אבל גם אותה לא מצאתי.
טוב. לפחות אני יוכל לשאול אותה בשיעור.
רגע.. לא! היא לא הייתה בכיתה! רק עכשיו נזכרתי!
הייתי עסוקה בלנסות להרגיע את עצמי שלא שמתי לב.
את לילי ומיה כן מצאתי. טוב יותר נכון הן מצאו אותי. במשך כל ההפסקה הן התלהבו ממשהו לא ברור צחקו וצעקו ולא שמו לב שאני שקטה. טוב.. משהו טוב לטובתי.. לא היה לי כוח לחקירות שלהן.
כשהגעתי לכיתה התחלתי להתעסק בשאלה לאן איזבל נעלמה. וגם קיבלתי תשובה. מהמורה.
היא אמרה שאיזבל לא הרגישה טוב והלכה הביתה לשארית היום.
היא נתנה לי את הכתובת אחרי שאמרתי לה שאני רוצה לבקר את איזבל ולבדוק מה שלומה.
את כל היום העברתי בחוסר סבלנות מהחקירות של לילי ומיה ובכללי של כולם.
בסופו של דבר היה צלצול.
רצתי אל מחוץ לכיתה והשארתי את לילי ומיה כועסות עליי אבל הייתי בטוחה שקפה ומאפה ממאפייה יפצו על זה.
הלכתי וחיפשתי את הרחוב של איזבל אחרי איזה חצי שעה של חיפושים הגעתי לבית שלה.
התלבטתי במשך חמש דקות אם לצלצל או לא. בסופו של דבר עשיתי על החיים ועל המוות וצילצלתי.
את הדלת פתחה אישה חמודה טיפה שמנמנה בת שלושים פלוס.
"איזבל..?את לא היית ב..?" היא גמגמה בתדהמה.
"היי. אני אנבת' אני בכיתה של איזבל. שמעתי שהיא הלכה מוקדם ובאתי לראות מה שלומה." אמרתי.
"כן כן כמובן. תיכנסי. איזבל! יש לך אורחת!" היא צעקה. היא חייכה אליי אבל ראיתי שהיא עדיין בתדהמה.
"טוב סאלי! אני תכף יורדת!!"
סאלי?
אז זאת לא אמא שלה? טוב.. כנראה זאת העוזרת שלהם או משהו כזה.
איזבל ראתה ואז ראתה אותי. היא קפאה לשנייה.
"אנבת'.." היא אמרה במבוכה אבל מיד התעשתה על עצמה. "את יכולה לעלות." היא אמרה לי.
מלמעלה נשמעו קולות של דלת נפתחת.
"ג'ייסון.." היא מלמלה. "ג'ייסון אני נשבעת לך שאם אני תופסת אותך בחדר שלי אני במו ידי הולכת לתלוש כל שערה ושערה מהראש שלך זה ברור לך?!" היא צעקה למעלה ואז נאנחה.
אז זה ג'ייסון ההוא? זה שדיברתי איתו?
קיבלתי את התשובה לזה כשהגענו למעלה. הוא בדיוק סגר את הדלת כנראה של החדר של איזבל.
גם הוא קפא לשנייה כשראה אותי מלמל היי הסמיק טיפה והלך ברח כזה לחדר שלו.
נכנסנו לחדר של איזבל והיא התיישבה על המיטה ואני על הפוף שהיה לה.
"אז…." היא אמרה לי בניסיון כזה לנסות לעודד אותי להתחיל לדבר.
חייכתי במבוכה. "ראיתי שהלכת ובאתי לראות מה שלומך.." מילמלתי.
היא הרימה גבה.
"טוב, טוב לא צריך ללחוץ. רציתי לשאול בקשר לג'ייסון. אתם אחים?" שאלתי מנסה למהר כדי להוציא את זה מהר.
"כן אפשר לקרוא לזה ככה." היא אמרה.
"למה את מתכוונת? את מבינה פשוט פעם דיברתי עם ג'ייסון בפייס והוא אמר לי שיש לו אח באוניברסיטה. הוא לא הזכיר שום דבר לגבי אחות. אז תהיתי כי פשוט יש לכם אותם שמות משפחה וגם הוא התבלל ביני לבינך אז ברור שהוא מכיר אותך אז חשבתי כאילו על מה זה…"
"כן מאט…" היא נכנסה למצב חלומי. "כן… נו… אנחנו חצי אחים." היא אמרה אחרי שהתעשתה.
"מה? כאילו הורים… ג…רושים..?" שאלתי בזהירות.
"ממש לא! פיל וסאלי מסתדרים מצוין. התכוונתי לזה.. ש…" הבנתי שלא נוח לה לדבר על זה.
"את לא חייבת להגיד לי את יודעת אני סתם חטטנית.." האשמתי את עצמי.
"לא ממש לא! זה בסדר זה פשוט פעם ראשונה שאני אומרת את זה מאז שעברתי לפה." היא אמרה.
"אני… אני יתומה. אני מאומצת."