כמו אח גדול, או קצת יותר מזה – פרק 10!!!

***נקודת המבט של אלנור***

עבר יום, יומיים שלושה, שבוע, שבועיים.. כלום לא השתנה. ג'ייק עמד בהבטחה שלו, לא גרם שום נזק לזאק, ובדרך לעצמו. כל פעם שהייתי חוזרת מזאק הוא היה מחכה לי, מחטא לי את הפנים והחבלו כל פעם מחדש… כאב לי לראות שהוא עושה את זה וסובל.. ראיתי שזה מפריע לו אבל הוא ניסה להשאר מאופק. כל פצע יותר חמור שלי הוא התעצבן בשקט אפילו יותר.
"אני יכול לשאול אותך שאלה?" הוא פתאום שאל תוך כדי שהעביר צמר גפן על הלחי שלי. אתם בכלל לא מבינים כמה היה קשה להתחמק מקשר עין איתו.
"איזה שאלה?" עניתי לו. הוא שתק קצת בהתחלה, אבל בסופו של דבר הוא דיבר, מתרכז בחיטוי הפצעים שלי. "למה… למה את לא פשוט נפרדת ממנו?" הוא שאל ולא יכולתי שלא לגחך טיפה. "מה מצחיק?" הרגשתי את היד שלו נינוחה על הלחי שלי כשהוא כיוון את הפנים שלי לכיוון האור, כדי שיוכל לראות את הנזק יותר טוב. "ברצינות? הוא כמעט הרג אותי רק בגלל שאמרתי לו שאני לא אוכל לנתק קשר איתך… תחשוב מה יקרה כשאגיד לו שאנחנו נפרדים… הוא בהשפעה של סמים רוב הזמן.. אין עם מי לדבר כל כך" אמרתי לו והוא ישר הסתכל לי בעיניים. קצת נבהלתי בהתחלה, אבל לא יכולתי להוריד את שלי משלו עכשיו. הן היו כל כך קרובות לשלי, וכל כך יפות. "הוא חזר לסמים?" הוא שאל מופתע. כן… שכחתי שלא בדיוק סיפרתי לו את זה. "כבר חודשיים…" אמרתי לו והוא נראה פתאום חושב, ואז טיפה שמח. "אני חייב ללכת. אל שתכחי למרוח את זה! נתראה מחר!" הוא מיהר לנשק אותי בראש והלך מהר. לאן הוא כל כך ממהר? ומה הוא פתאום נזכר בזה?

***********************************************************

לא התראתי עם זאק לכמה ימים… ידעתי שאם אמשיך להתראות איתו, אמשיך לקבל חבלות וככה לעולם לא אוכל לחזור לבית הספר. עברו שלושה ימים, וחזרתי ללימודים. מצאתי את עצמי הולכת במסדרונות בית הספר, מחפש את הלוקר שלי ובעיקר מתחמקת מזאק. הוא יכעס מאוד על כך שלא עניתי להודעות ולשיחות שלו… פתאום התחילה מהומה בבית ספר. כלבים? שמעתי נביחות של כלבים, ילדים רצים כולם לאותו כיוון, לא הבנתי מה קורה. שמעתי לוקרים נפתחים ונתרקים בחוזקה. הלכתי לאן שכולם הלכו, היו שוטרים כמעט בכל רחבי הלוקרים, הולכים עם הכלבים שלהם ופותחים לוקרים שהכלבים נבחו עליהם. הם העיפו את כל מה שהיה בלוקרים לריצפה. זה היה דיי מלחיץ ומוזר. אף אחד לא הבין מה קורה עד שהם הלכו לכיוון הלוקר של זאק… ואז הכל היה ברור. עדיין לא האמנתי שכל זה קורה. הם העיפו את זאק מהלוקר שלו ופתחו אותו. העיפו הכל על הריצפה עד שמצאו שקית מלאה בכדורים לבנים. הייתי דיי בהלם. הוא ניסה לברוח אבל לא הספיק, כולם היו בהלם למרות שכולם ידעו שהוא לוקח סמים. אבל עכשיו זה על אמת… הוא באמת נתפס. המנהל הגיעה והרגיע את כל המהומה בזמן שלוקחים את זאק החוצה משם באזיקים. "כולם לחזור לשיעור היה צלצול אין שום דבר לראות כאן!" .

לא יכולתי בכלל אפילו לתפקד בשאר השיעורים האחרונים. הרגל שלי כל הזמן רעדה ולא יכולתי להפסיק לחשוב. זאק לא מטומטם הוא מבין בדברים האלה הוא בחיים לא היה שם שקית עם סמים בלוקר! זה יהיה מטומטם מדי אפילו בשבילו!
כשהיה צלצול פשוט עפתי הביתה במהרה, ידעתי שזה קשור לג'ייק פשוט ידעתי את זה! נכנסתי הביתה והייתי עצבנית כל כך. הוא בדיוק עמד מולי, כמה מטרים ממני כאילו ידע שאני עומדת לחזור כל רגע.
"זה היית אתה, אתה עשית את זה, נכון?" שאלתי אותו והתקרבתי אליו. הוא הסתכל עלי לכמה דקות, בשקט. לא יכולתי להבין מה המבט שלו מה הוא חושב. הוא רק הנהן בשקט. "אתה נורמאלי?!" צעקתי עליו אבל הוא לא היה נראה מופתע, הוא רק עמד שם והסתכל עלי עם יידים בכיסים.

***נקודת המבט של ג'ייק***

לא הייתי מופתע כשהיא כעסה וצעקה. היא הייתה בהלם, זה הגיוני מאוד… "איך יכולת לעשות את זה! ביקשתי ממך לא להתערב!" היא המשיכה לצעוק והיא נראתה בשוק, כל הזמן הלכה וחזרה ולא ידעה אפילו איך להגיב. היא צעקה וצעקה אבל נשארתי אדיש. נותן לה להגיד מה שתרצה. היא התחילה להרביץ לי בחזה ולהשתולל. פשוט חיבקתי אותה, מנסה לגרום לה להרגע. היא התפתלה וניסתה לגרום לי לעזוב אותה תוך כדי שהרביצה לי, אבל לא זזתי. היא הייתה צמודה לי לחזה כשצעקה ובעטה. "אתה יודע מה היה קורה עם היו תופסים אותך?! למה אתה לא חושב לפני על דברים!! אני שונאת אותך!" היא צרחה ויכולת לשמוע את הקול שלה נסדק, הקול הזה שנהיה לך לפני שאתה מתחיל לבכות. זה עשה לי צביטה בלב. כשהסדק הזה הגיע היא פתאום הפסיקה להשתולל, הרגשתי שאני כבר לא צריך להאבק עם הזרועות שלי יותר. היא פשוט הניחה את הראש שלה על החזה שלי, כשהיידים שלה אוחזות חזק בחולצה המקומטת והתחילה לבכות לאט. רק חיבקתי אותה יותר. עדיין בשקט. "איך יכולת לקחת ככה את הסיכון שייקחו אותך ממני. איך היית נותן לי להישאר איתו לבד" היא בכתה לתוך החולצה שלי בשקט. אני יודע למה היא כל כך פחדה… היא ידעה על העבר שלי עם סמים… היא יודעת מה יקרה אם יתפסו אותי עם סמים שוב.

אף פעם לא ראיתי את אלנור בוכה. היא אף פעם לא בוכה… זה היה מוזר, ושונה. חיבקתי אותה והנחתי את היד שלי על הראש שלה, מצמיד אותה אלי. רציתי להראות לה שהכל בסדר והיא בטוחה. זה היה כל כך מוזר לראות אותה בוכה, אפילו רק לשמוע. אף פעם לא שמעתי את הצליל הזה… אלינור אף פעם לא בוכה. "תודה" היא רק אמרתי. יכולתי לראות שהיא הייתה משוחררת והרגישה הקלה גדולה. זאק לא יציק לה יותר… אני בטוח שאני הייתי מרגיש חופשי במקומה. אני רק שמח שסוף סוף נפתרתי מהאדיוט הזה.