פרק 9-פגומה?

04/02/2014 839 צפיות אין תגובות

"מה אתה א-אמרת?" לחשתי.
"היא בגדה בי.."
"איך אתה יודע ? אתה לא יכול להיות בטוח..אולי מנסים להפליל אותה ו..-"
"היא אמרה לי" קטע אותי.
"אני לא מאמינה" נחתתי לידו במיטה,לא ידעתי מה להגיד,מאיה ? מאיה?! בוגדת? זה לא היא אני לא מבינה מה הולך איתה,היא לא כזאת.
"אני חוזרת עוד שנייה" אמרתי וקמתי מהמיטה.
"לאן?" שאל.
"אני עוד שנייה חוזרת חכה פה" אמרתי ויצאתי מהחדר,לפני שיספיק לשאול עוד שאלות.
הלכת במהירות למזכירות.
"אני יכולה לקבל שיחה?" שאלתי והצבעתי על הםלאפון הנייח.
"בוודאי" חייכה אליי המזכירה.
חייגתי את המספר שלה שחרוט בראשי.
"הלו?" ענתה בקול רגיל למדי.
"מה קורה לך?" שאלתי.
"מי..-"
"לא את רציינית?! איך בגדת בו?!" אמרתי לפני שהספיקה להשלים חצי מילה.
"קורל?"
"אלא מי" נאנחתי מחכה לתשובה שלה.
היא שתקה.
"נו מאיה!" זירזתי אותה.
"אני לא אהבתי אותו" אמרה בקול חלש.
"מה?" אוקיי היא בלבלה אותי.
"אני לא אהבתי אותו" חזרה.
"אני שמעתי אולי בא לך להסביר לי מה פשר המשפט המפגר הזה?!"
המזכירה צפתה בי מנסה להבין מה עובר עליי.
"אני אוהבת מישהו אחר" אמרה לפתע לאחר שתיקה מעצבנת.
"את שיחקת בו?! בא לך לספר לי את כל הסיפר ולא לזרוק לי משפטים מפגרים?!" רתחתי מזעם,יובל היה חשוב לי,היא פשוט שיחקה בו כמו צעצוע פשוט וחסר משמעות.
"טוב תקשיב..נכון אדיר..?"
"נו!"
"אז אני מאוהבת בו מעל הראש,כבר חודש,הוא לא מסתכל לכיווני,השתגעתי ואז יובל בא,נהינו זוג,חשבתי לעצמי שאם אדיר יראה אותנו יחד אולי הוא יקנא..אז פשוט הלכתי על זה,ואז יובל עזב לבית יתומים,ואדיר בא אליי וזה פשוט קרה"
בכל מילה שהיא הוציאה מהפה הפה שלי נפער יותר ויותר,לא האמנתי לה..לא רציתי להאמין לה,היא פשוט תכננה את זה,היא תכננה לזרוק אותו כמו חפץ חסר ערך לפח כשייתחשק לה.
"קורל..?" שאלה כשלא עניתי זמן ממושך.
"אני לא רוצה לראות אותך יותר,את לא המאיה שאני מכירה,כשמאיה שאני מכירה תחזור,תגידי לה שתתקשר אליי" ניתקתי.
התיישבתי על הכיסא במזכירות וקברתי את ראשי בין ידיי.
"הכל בסדר?" שאלה המזכירה.
"אחלה"
"את יודעת זה דרמת נעורים,זה יחלוף"
"החברה הכי טובה שלי בעולם כולו,היחידה שבחיים סמכתי עליה,זאת שהוציאה אותי מהבוץ שהייתי צריכה,היא בגדה בידיד הכי טוב שלי,אני לא מכירה אותה ככה,זה לא יחלוף,אני זקוקה לה" אמרתי גורמת לדמעה מטופשת לזלוג מעיני.
"אני רונית" אמרה "את?"
"קורל" העליתי את ראשי אליה.
"שם יפה"
"תודה" חייכתיי חיוך קטן,מאוד ויצאתי משם.
הגעתי לחדר שלי רואה שם אצ יובל.
"דיברת איתה נכון?"
"יובל עזוב את זה..-"
"מה היא אמרה לך?"
"יובל אני..-"
"מה היא אמרה לך?" חזר על שאלתו.
רציתי לקבור את עצמי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך