החיים הנוראים שלי פרק 2

אולי עכשיו הכול ישתנה….
פתאום ראיתי את אחי ואת אבי מתקדמים לעברי, מהר מהר רצתי, אבל אין טעם, הם השיגו אותי. אבי משך לי בשיער :"חשבתי שאמרתי לך להישאר בחדר אשפה, נעלת אותה?" עכשיו הוא פנה לאחי, "כן אבא, עשיתי מה שאמרת לי אין לי מושג מה קרה" הוא אמר במבט תמים, אכן ילד טוב וירושליים. כל הדרך הביתה אבי משך לי בשיער. "אייה!" הוא עזב אותי ונפלתי על רצפת הסלון. "תלך לחדר שלך יואבי" אמר אבא ברכות ויואב הנהן והלך לחדרו. הוא לקח אלה, הוא התחיל להרביץ לי בה, כל מכה חתכה את הבשר שלי, ואני צרחתי, הוא גם התחיל לבעוט בי, בפנים בבטן ברגליים ובשוקיים, תוך כדי מלמול:"ילדה רעה! אף אחד לא אוהב אותך! כולם שונאים אותך!!" התחלתי לבכות, "די אבא תפסיק" צרחתי, אבל הוא המשיך, התחיל לרדת לי דם מהאף וסימנים כחולים החלו להיראות על גופי, עד שירין ירדה למטה. "די אבא תפסיק! אתה לא רואה מה שאתה עושה לה?" היא ניסתה להפריד אותו ממני, והיא הצליחה, "לכי לגינה מאיה" אמר וירק על הפרצוף שלי. כל כך כאב לי, המכות צרבו לי בכל הגוף והכי כואב, שמה שהוא אמר זה נכון, אף אחד לא אוהב אותי, אני סתם ילדה שנולדה בטעות, אני רוצה למות, להיעלם, אלוהים עושה טעויות, ואני אחת מהם. הלכתי לגינה, לא בגלל שככה האב ה'מקסים והחמוד' שלי הורה לי, אלא כדי לסדר את המחשבות שלי, איך אני שמה קץ לסבל הזה, לגיהנום הזה שאני סובלת כבר כמעט 10 שנים. אבל אבי לא בא, באתי לפתוח את הדלת כדי לקרוא לו אבל גיליתי שהוא נעל את הדלת. עברו כבר 7 שעות ונהייתי רעבה, היה צינור בגינה אז יכולתי לשתות אבל לא יותר מזה. הדלת נפתחה לקראת השעה 9 בערב. ע"י אבא שלי. "בואי לחדר שינה שלי, אני רוצה לדבר איתך" עליתי בצעדים כבדים ונוקשים. הוא סגר את הדלת ונעל אותה. "כן, אמרת שאתה רוצה לדבר?" אמרתי והתיישבתי אל המיטה, אבל הוא לא רצה לדבר, הוא הצמיד אותי לקיר ו…..