הרעש מאחורי השתיקה- פרק 3.

זה היה דין…וחברים שלו. לעזאזל איתם!
נכנסתי לתוך המטבח, אוף למה החיים אלה חייבים להיות כלכך.. מקריים?
לפני הפדיחה לא פגשתי אותו אפילו פעם אחת . ועכשיו.. פעמיים ביום.
"רייל, מה המצב?" שאל אותי תומאס והבהיל אותי.
"משוגע אחד, נבהלתי" אמרתי לו והעפתי מבט אחרון לשולחן 10.
"סליחה" צחק.
"מה יש שם?" שאל.
"מה? איפה?" שאלתי.
"במסעדה…את פשוט כל שנייה מסתכלת לשמה" אמר.
תומאס הוא מלצר כמוני, הוא קטן ממני בשנה. הוא בן 15, הוא התחיל לעבוד לפני חודשיים ואני חייבת להגיד שהוא משתלב לא רע בכלל.בגלל שהוא הכי קטן… מריה תמיד יורדת עליו.
"כלום" אמרתי ומשכתי בכתפיי.
"אוייש נוו" הוא נאנח.
"מה?" שאלתי, מה הוא רוצה.
"אל תגידי לי שגם את מאוהבת באידיוט הזה מהבית ספר שלך" הוא הבליע גיחוך.
"אל תדאג תומאס , אני שמורה רק לך" קרצתי לו ופרעתי את שיערו החום.
הוא הסמיק טיפה, הוא כזה חמוד.. התחלתי לצחוק.
"אני קטן ממך רק בשנה" הוא אמר והעיף את ידי מראשו.
"לא יקרה תומי" אמרתי ופרעתי שוב את שיערו בעוד אני צוחקת מהמבט הכועס שלו.
"למה אתם לא עובדים?,ריילי, לדלפק" הופיע מולנו רוס. עיניים ירוקות, שיער קצוץ חום, גבוהה, דיי שרירי. בן 21 .הוא סוג של המנהל שלנו, הוא זרק לי מטלית.
נאנחתי ויצאתי לעבר הדלפק.
התחלתי לנקות.
"הזמנה לשולחן 10" מריה צעקה כשהיא עברה לידי ונכנסה למטבח.
נאנחתי, נוו למה אף אחד לא נכנס למסעדה לעזאזל. אני צריכה כסף.
"שלום" שמעתי קול. הוו סוף סוף.
הרמתי את מבטי לעבר הלקוח, אויי נוו.
"ה..היי" אמרתי לדין, שיט נוו שכחתי שהוא כאן.
הוא חייך.
"יפה לך פזור" הוא הצביע על שיערי.
"תודה" מלמלתי אליו בשקט.
"איך היד?" שאל והצביע על ידי.
"מה.. אה, היא בסדר..פשוט..קיבלתי בה מכה ו.."
"זה בסדר, את לא צריכה להסביר" הוא צחק.
חייכתי חיוך קטן ומזויף , אוקיי..?
"אני דין אגב" הוא חייך.
זוג נכנס למסעדה.
"ואני צריכה ללכת לשרת את הלקוחות" חייכתי אליו חיוך מתנצל.
לקחתי שני תפריטים ויצאתי ממאחורי הדלפק.
"ב..רור" שמעתי אותו ממלמל קצת מבולבל.

"היילי!" צעקתי עלייה והערתי אותה ממחשבותיה.
"מה?" היא שאלה לא מבינה.
"תפסיקי-לבהות-בו-!" אמרתי לה.
"אני לא בוהה" היא אמרה.
"בכלל לא" אמרתי בציניות.
"אני עם ריילי, הייל את אובססיבית" הסכים איתי רובי.
הסמקתי קצת, פאק ריילי. תשלטי בעצמך, אז הוא הסכים איתך? אז?
"אויי תשתקו, אני לא אובססיבית" אמרה וחזרה להביט בדין ובחברים שלו שצחקו , בעוד אנחנו יושבים באחד הספסלים המרוחקים מהם בחצר בית הספר.
"טוב אני הולכת" אמרתי.
"חכי אני בא איתך" אמר רובי.
חייכתי חיוך מתוק, הוא בא איתי…
"אני צריך לדבר איתך" אמר תוך כדי שאנחנו מתקדמים לעבר בניין בית הספר.
"א..איתי? אתה צריך לדבר איתי?" שאלתי. הוא רוצה לדבר איתי!
"כן" הוא צחק.
"למה את כלכך מופתעת?" שאל.
"ל..לא, אני לא..אני לא מופתעת, סתם.." גמגמתי, לעזאזל איתך ריילי.
"טוב תקשיבי..אני, אני אוהב מישהי" הוא אמר.
הוא.. אוהב מישהי?
"את מכירה את זה , שבסרטים, הבחור אומר לבחורה שהוא צריך לדבר איתה.. ואז הוא אומר לה שהוא אוהב מישהי..והיא מתה מקנאה…" הוא התחיל להגיד.
בדיוק מה שקורה לי עכשיו.
"ואז הוא אומר לה שהמישהי הזאת זו היא" הוא חייך.
הוא, אוהב אותי?
"כן" אמרתי בחיוך ואני חושבת מרוב הלחץ הידיים שלי כבר התחילו להזיע.
"אז חשבתי לעשות את זה להיילי, אני.. אני חושב שאני מאוהב בה" הוא אמר והרחיב את חיוכו.
מה?
הלב שלי צנח בשנייה.
טיפשה. אני כזאת טיפשה.