crying is weakness so I yell instead – פרק ארבעה עשר.

"כן, הוא לומד איתנו. אבל עזבי אותו, סתם מניאק מתנשא, בואי לקופה" אמרתי לה. סובבתי את העגלה במהירות וחיפשתי את הקופה עם התור הקצר ביותר.
הפלשבקים מאותו ערב הדהדו במוחי. דמעות עלו לעיניי וטשטשו את ראייתי.
תחושת גועל שטפה את כולי, תחושה שמלווה אותי כל יום, אבל מתחזקת ברגע שאני רואה אותו.
את המניאק שכמעט אנס אותי.
צמרמורת עברה בגופי.
"נעמה!" צעקה עליי לפתע אמה. רק עכשיו שמתי לב שהיא לידי.
"מה קרה?" שאלתי והיא הסתכלה עליי במבט מוזר.
"אני קוראת לך כבר שעה, מה קרה לך?" שאלה. מה קרה לי? טוב, כמעט נאנסתי, והבן אדם שהיה אחראי לאירוע נמצא כעשרה מטרים מאחוריי. זה מה שקרה.
"סתם, חישבתי כמה יצא לי החשבון ואם יש עליי מספיק כסף" שקר. באתי עם כרטיס אשראי בכלל.
"אבל באת עם כרטיס אשראי בכלל" אהה, את יודעת את זה.
"אהה נכון, אז לא חשוב. התור שלנו הגיע" אמרתי והתקדמתי, מעמיסה את המוצרים על המסוע.
"טוב.." מלמלה לעצמה ובחנה אותי. היא הבינה שמשהו מוזר. 'איך אפשר שלא? הזעתי את כל הפחד שלי החוצה' חשבתי במרמור.
לאחר שסיימנו לשלם התקדמתי אל היציאה עם אמה, סובבתי לשנייה את הראש, לבדוק אם הוא מאחורי.
הוא בדיוק שם את המוצרים על המסוע. מעביר את ידיו המטונפות על המוצרים, מרעיל אותם עם מגע בלבד.
זיכרון של ידיו מצמידות אותי לקיר עבר בראשי.
בא לי להקיא.
סובבתי את המבט קדימה, רואה את אמה מראה למאבטח בכניסה את הקבלה ויצאנו.
אני עם תחושת גועל חזקה, והיא עם חשד.
–
"היי סתיו" אמר מיכאל בחיוך גדול וחיבק את אחיו הגדול, סתיו.
סתיו התנתק מחיבוקו, והמשיך לשחק בלגו.
מיכאל ניסה להשתלב ולשחק עם סתיו, אך סתיו התרגז מכך.
לאחר חצי שעה בה מיכאל מנסה לשחק ולדבר עם סתיו – שלאחר מספר דקות שבהן לא הצליח, נתן סתיו למיכאל את האפשרות לשחק עימו – מיכאל חיבק אותו שוב והלך.
הוא סגר את הדלת, מחייך אל מספר ילדים ששהו בחצר והסתכלו עליו, והתקדם אל התחנה.
מיכאל מאד אהב את אחיו, מאד. אך הוא היה חייב להודות שהצעד הזה, שלשים את סתיו בבית מיוחד לילדים אוטיסטים, היה הצעד הטוב ביותר בשבילו, ובשביל כל המשפחה.
לאחר מספר דקות האוטובוס הגיע, והסיע את מיכאל בחזרה אל ביתו.
בית שהיה מלא בצער אך עם שמחה ורוגע, כי זה היה צעד חשוב.
אף אחד לא היה יכול להתמודד יותר עם סתיו.
הוא כבר יצא מכלל שליטה, הוא התחזק וגדל, וכך גם היה קשה יותר להשתלט עליו בכל התקף זעם שהיה לו. והיו לו המון. סתיו היה עם בעיית תקשורת קשה. סתיו היה אוטיסט עם תפקוד נמוך.
סתיו לא היה אח רגיל, אך זה לא מנע ממיכאל לאהוב אותו. ממש לא, סתיו היה ותמיד יהיה אח שלו, גם אם הוא יהיה אפילו חייזר, הוא יהיה אחיו, ובגלל זה היה למיכאל כל כך קשה לתת לו ללכת לבית הזה, אך הוא הבין שזה הדבר הטוב ביותר בשביל כולם.
ואי אפשר להתווכח עם עובדות.