סיפורי ערסים:) בר ואריאל! פרק 14!

~נקודת המבט של בר~

התנתקנו. לא הרגשתי כלום בנשיקה הזאת.
אני? בוגדתת? אני לא יכולה אפילו לחשוב בכיוון של זהה!
עלו לי פלאשבקים מהבגידה של חבר שלי והתחלתי שוב לבכות.
"חייםשלי הכל בסדר. די אל תבכייי!" הוא אמר.
המשכתי והמשכתי לבכות.
*
התעוררתי ראיתי רק שחור.
מה זה איפה אני? מה קרה לי?
לאט לאט קלטתי את הוריי ואת אח שלי.
"מאמי שלי את בסדר? " שאלה אותי אמא.
"אני חושבת.. מה אני עושה פה?"
-"את התעלפת"
" אני? מה אנ…" לאט לאט הבנתי הכל..
ואז אריאל נכנס לחדר . הוא קלט שאני ערה.
"התעוררת? איך את מרגישה!?" הוא רץ אליי.
המשפחה שלי יצאה מהמחלקה ונשארנו לבד.
"הרגשתי טוב יותר שהיית בחוץ!" אמרתי
-"חייםשלי את מוכנה להסביר לי מה קורה פה? למה את בוכה ככה?"
לספר לו ? לא לספר לו? לספר לו?
"בגדו בי! החייםשלי היו בזבלל! רציתי למות, ניסיתי למות! לא יכולתי עם הכאב הזה.. הרגשתי כאילו שיחקו בי שהאהבה הראשונה שלי שכלכך אהבתי ככה עשתה לי ברגע כל החיים שלי כל החלומות שלי… הכלל מת ועכשיו הבנאדם שאני הכי אוהבת אומר שאני עשיתי לו את אותו דבר!"
נודרת שנפלט ליי! למה סיפרתי לו את זה?
הוא הסתכל עליי במבט נדהם כזהה..
"עכשיו בבקשה תצא מפה!" אמרתי.
-"אני יעשה כל מה שתגידי לי אם תעני לי על שאלה אחת"
"ואתה יוצא מפה?" שאלתי. הוא הנהן.
"שוט"
-"שנישקתי אותך.. לפני שהתעלפת ושאמרתי לך שאני אוהב אותך?
זה עשה לך משהו? הרגשת משהו? שאלה טיפשית אבל תעני!"
"להגיד רק את האמת?" שאלתי.
"את כל האמת!" הוא ענה.
"אתה אומר שבגדתי בך ואחרי שניה מנשק אותי ואומר שאתה אוהב אותי.. מה אני צריכה להרגיש?
אני אהבתי אותך כל כך! לא תיארתי לעצמי שנהיה חברים שבוע שלם וככה נאהב אחד את השני!
ואז אתה עושה את ההפך ממה שציפיתי שיקרה שאני בחיים לא יעשה מה אני אמורה להרגיש?"
-"אתת?…" הוא התחיל לומר.
"אני חושבת שעניתי לך! עכשיו בבקשה תן לי להיות לבד!" קטעתי אותו.
ראיתי את ההבעה על הפנים שלו הוא קם ויצא.
פשוט הרגשתי את העיניים שלי נעצמות.. לאט לאט..

~נקודת המבט של אריאל~
למה אני ילד מפגר?
למה ? לא מגיעים לי החיים האלוו!
אני לא מאמין שזה מה שאהבת חיי אמרה לי!
בן זונה מי שבגד בה אני עוד יראה לו מה זה!
לקחתי מונית וחזרתי הביתה.
"איך היא מרגישה?" ליאן שאלה אותי שחזרתי.
"היא התעוררה והכל בסדר" אמרתי.
-"אתה יודע איך זה קרה נכון?"
"כע"
-"למה אתה מדבר איתי יבש?"
"נישקתי אותה אמרתי לה שאני אוהב אותה"
-"באמתתתת?? וואי אני שמחה בשבילכם!"
"והיא? היא לא הרגישה כלום בנשיקה ובכל הקטע של ה'אני אוהב אותך'!" הייתי פשוט מיואש.
"אווייי לעשות משהו? לדבר איתה ?"
"אל תעשי כלוםם! את רק תחמירי! פשוט ננתק קשר וכולם יהיו שמחים מזה!"
"מההה?"
"חוץ ממני!" אמרתי בלחש וליאן לא שמעה.
עליתי לחדר וטרקתי את הדלת.
*
יום חדש אבל אני עדיין מרגיש חרא!
בחיים לא הרגשתי ככה בגלל בת!
היא פאקינג נכנסה לי ללב לחיים האישיים להכלל!
בחיים לא אהבתי בת כמו האהבה שלי אליה!
התלבשתי והלכתי לביצפר, לקוות שיצא לי משהו מהיום הזה!
בדרך עצרה לידי מכונית, זאת מעיין?
"חייםשלי רוצה טרמפ?" היא שאלה.
"לא עופי מפה!"
היא עשתה פרצוף ונסעה.
*
לא ראיתי את החייםשלי בביצפר.
"אז איך היא מרגישה?" שאל אותי אור.
מרגישה כמו כל ילדה ששברה את היד.
"לא בקטע הזה!" הוא אמר.
"כן הבנתי.."
פתאום הפלאפון שלי צלצל .. קיבלתי הודעה מ…?
'בר אהובתי המושלמת'
????