הפנימייה 2 – פרק 9
*עסק קטן ומוצלח* אני מתנצל בפני כל מי שהעם שלו נפגע. המטרה היא ליצור סטריאוטיפים בדמויות ובהחלט לא לפגוע!. אני מבקש מראש סליחה מכל מי שנפגע ואומר לו שאני יודע שזה לא נכון.
בבוקר ההוא או"ם ביקש מכל אחד מהילדים בפנימייה להפעיל "עסק" שינוהל על ידי קבוצות והוא יבחן אותנו ויעניק לנו ציונים.
אני, אסטוניה והודו החלטנו שלושתינו לעבור יחד ולהפעיל חנות גלידה. אחרי שכנועים רבים גם ארצות הברית השתתף. הסיבה שלא רצינו אותו איתנו היה כי היה לנו ברור ביותר שהוא יהפוך את זה למטבחי הגיהנום בגלל ההתמכרות הקשה שלו לריאליטי בטלוויזיה.
ברזיל ביקש גם הוא להתחבר אלינו וכך גם חבריו לחדר של אסטוניה – לטביה וסין.
בסופו של דבר מה שציפינו שיקרה קרה וארצות הברית דרש מאיתנו להכין מסעדה.
הוא היה ה"שף" שבודק כל מנה וכולנו טבחים מלבד הודו שהעדיף למלצר.
היינו צריכים לחשוב על תפריט. בגלל שארצות הברית היה "אחראי" הוא הוסיף לתפריט מנות גורמה כמו "מק-חסימת-עורקים", פאי תפוחים ומקל בייסבול מצופה. מאכלים אמריקאיים מסורתיים. סין הוסיף נודלס, מרק סיני, דים סאם ואגרולים. ברזיל תרם כדורגל מפונצ'ר, קאיפארינייה, פסטל ופאסוקה.
לטביה, אסטוניה ואני הוספנו… כלום.
לבסוף הגיע הזמן שלנו לארח את כל הפנימייה במסעדה.
הייתי בעמדת הבשר, אסטוניה בתוספות, לטביה במתאבנים, ברזיל בקינוחים וסין בדגים.
ארה"ב הברית נעמד בפוזה מפגרת.
"אני מצפה לשירות טוב" אמר ארה"ב תוך כדי בליסת צ'יפס.
"הודו, פתח את דלתות המסעדה".
ההזמנה הראשונה נכנסה. אחרי שלטביה הגיש ריזוטו נא הוא חטף צרחות. באקט של שעון גדלות ארצות הברית לקח את הריזוטו ושפך אותו לתוך החולצה של לטביה.
"זה ילמד אותך!" צעק ארצות הברית "נא! זה נא! תביא לי מוכן!".
בדיוק אז הייתי צריך להתחיל לצלות מק-ביי-ביי-חיים ושרפתי אותו.
אמרתי לאסטוניה שיכסה את השרוף עם התוספות.
הוא העביר את זה לחלון ושם ארצות הברית העביר את זה לאו"ם ששם לב לשרוף והחזיר את המנה.
"לעזאזל!" צרח ארצות הברית "זה שרוף!, ישראל אתה חמור".
"אני לא" כעסתי.
"אתה כועס, אה?" שאל ארצות הברית "אתה לא כועס כמו שאני כועס!. זבל!".
"אתה זבל" אמרתי.
"אתה כל כך צודק" אמר ארצות הברית.
שרפתי עוד כמה מק-צנתור וארצות הברית לקח אותן העלה אותן באש ודחף לפרצוף שלי שחטף כוויות.
סין פישל עם דג לא מוכן אז ארצות הברית הכריח אותו לאכול דג חי מה שגרם לו להיות חייב ללכת לשטיפת קיבה.
לטביה קיבל עוד ריזוטו רותח לתוך החולצה מה ששרף אותו.
אסטוניה הביא פירה קר מידי אז ארצות הברית הרביץ לו עם הפירה.
"עכשיו בואו נבדוק את המנהיגות שלכם, קח פיקוד אסטוניה" רצתי לחובש בזמן שארצות הברית הכין מק-בקרוב-שטיפת-קיבה.
בסופו של דבר המשובים היו מאוד טובים והעסק שלנו הוכתר כהצלחה.
אחר כך הלכנו לצפות בתאטרון בקנדינביה במחזה בו נורבגיה ושבדיה היו צריכים להרוג אחד את השני. באיזשהו שלב שבדיה התכוונה לרצוח את נורבגיה עם סכין אבל פינלנד שלח עליה ציפורים זועמות עם רוגטקה. הוא שלח ירוקה שחזרה אליו והפילה אותו מה שחייב אותו באישפוז.
דנמרק הייתה צריכה לשיר אבל היא איבדה את הקול שלה. בסופו של דבר מצאו אותו משוטט ברחבי החצר אז היא לקחה אותו אליה בחזרה.
הלכנו לחנות לכלי בית, חנות לרצח, חנות לדברים לחג המולד, חנות כפתורים ללחיצה, חנות למכירת תירוצים. בסופו של דבר פונו כ – 54 ילדים לבית החולים לטיפול.
לי שמו משחה על הפנים ולמחרת הכל היה כבר בסדר.
לטביה היה שרוף כולו אבל ליטא אהבה אותו כמו שהוא.
פולין הרגישה צורך לתת לכל המטופלים סוודר אפילו שלרובם היו כוויות שרק החריפו בעקבות הסוודר אבל אתם אולי מכירים את המשפט "לעולם אל תתווכח עם הפולניה".
יפן הרגיש כל כך רע שהוא עשה חריקירי אבל אחרי שכל האורז נשפך מגופו הוא לא התאפק ואכל הכל והחלים מזה.
בלארוס ישבה ליד רוסיה והתעללה בו. אחרי שהבלונד והעיניים הכחולות נעלמו לו לאחר שהשוורצקופף (נו… השמפו שמכניס אותך לגזע העליון) התפוגג ממנו היא כבר לא הייתה מאוהבת בו. היא גם מצאה מצבור תפוחי אדמה והתקינה עליהם אזעקה למקרה של גניבה.
גרמניה היה כולו באטרף כי סבל מהעונש שקיבל על רצח ארצות הברית – איסור לדבר במשך שבוע. הותקן עליו מכשיר שמנע ממנו לדבר והוא רץ ודפק את הראש בקיר וניסה לצרוח אבל שום קול לא יצא.
כולנו התפקענו עליו ודיברנו על כמה כייף לדבר.
ארמניה וקזחסטן שכבו אחד ליד השני והחזיקו ידיים. הם התאהבו שניהם מעל לכל הראש בזמן שאוקראינה הייתה עסוקה בלהרביץ לאיטליה על כך שקרא לה רוסיה ושכחה שהיא מאוהבת בקזחסטן.
אני ישבתי ליד אסטוניה שהיה מחוסר הכרה.
אסטוניה היה החבר שלי.
העיניים שלו פתאום נפקחו.
"ישראל?" הוא שאל.
"כן מותק" אמרתי.
"מה?!, אני לא מותק שלך!" כעס עלי אסטוניה.
"נו באמת?! צעקתי "זה לא פייר!".
כנראה שעכשיו גם אסטוניה נמחק מרשימת הסיכויים שלי. אולי אני צריך ללכת לכיוון אחר… את מי עוד נשאר לי? מסתבר שכולם שונאים אותי.
המממ… אולי סן מרינו?.
חדר בית החולים בפנימייה נפתח ונכנס לשם אנטרקטיקה.
"יש לי שתי חדשות רעות" הוא אמר.
המשך יבוא…
תגובות (0)