הצללים

הצללים, הם סוגרים עליי.
לא מניחים לי לנשום.
דמעות זורמות במורד לחיי.
העולם נראה פגום.

הפחד, הוא משתק.
זוחל במעלה גרוני, עוצר אותי מלצעוק.
הקול השתתק.
הצללים, הם מביטים בי בפקפוק.
לא מאמינים שאצא בזמן מהשיתוק.

הצללים, הם צודקים.
אני לא מצליחה אפילו למצמץ.
הם מתקרבים עוד יותר, אני חושבת שזה הסוף,
וכרגע, אני מקווה כי יש אלוהים.