Heart Attack-פרק 33

 חזרתי לבית החולים יחד עם לואי וראינו רופא בחדר של נייל.
״אממ… משהו קרה??״ שאלתי את הרופא.
״כן,לצערי הרב כן…״ ענה הרופא.
מה?! מה לצערי הרב?!
יואו אם משהו קרה לנייל… אני מאשימה את עצמי!
״מה קרה?״ שאל לואי מהר יותר אפילו לפני שפתחתי את הפה!
״מצבו נהיה רע יותר ויותר…
הגוף לא מגיב טוב,משהו חסר לו בחיים..
המוח שלו לא רוצה לתת פקודות למערכת העצבים!
בחיים שלי לא ראיתי מצב כזה…
אין לו הרבה זמן.. אני מצטער..״ הוא אמר והוריד את ראשו ונתן לנו את דף התוצאות ויצא מהחדר.
״אני לא מאמינה..״ עיניי בהו בנקודה בחלל החדר אפילו לא העזתי להסתכל על הדף!!
לואי לקח את הדף מידי ואמר בקול כול כך צרוד וחלש:
״יש לו בערך יום לחיות…״ הוא אמר.
״עצמתי את עיניי חזק-חזק והדמעות אפילו לא יצאו..לא היו לי עוד.
הרמתי את ראשי למעלה ממש והשארתי אותי שם.
לואי חיבק אותי ואני עדיין נשארתי ככה.. הוא מישש את הגב שלי והוריד את הראש שלי לכתף שלו ואז התחלתי לבכות.
הוא ניתק אותי ממנו ונשק לי לראש ניגב את דמעותיי.
אך לא היה לו מה לומר.
מה כבר אפשר להגיד במצב כזה?!
פתאום הארי נכנס וראה אותי ואת לואי מתחבקים ורכה בידו של לואי את הטופס המעצבן.
הוא גם חיבק אותי ונשק לראשי.
ישבנו סביב נייל והם סיפרו לי על התקופה באקס פקטור,על סיבובי ההופעות והכי גרוע:
איך הם יספרו לעולם שנייל הורן מת?
והמשפחה שלו תהיה הרוסה…
לא יכולתי לסבול זאת יותר…
הלכתי הביתה ורציתי לספר להורים שלי אבל הם נסעו לקניות.
אני נשארתי עם אחותי,ג׳וליה, לבד ודיברנו.. 
״ג׳וליה את לא תאמיני מה קרה…״
מה קרה??״
״לנייל יש יום אחד לחיות..״ 
״מה?! למה?! איך??״
״הוא נדרס והמוח שלו לא משדר למערכת העצבים פקודות…״
״זה. נורא. ״
״אכן״ (עוד מנפלאות המיקה בע״מ:)
״יהיה בסדר..״ היא אמרה מחבקת אותי.
צפינו ב׳חברים׳ (הסדרה) ודי צחקנו אבל לא שחכתי מנייל.
פתאום הטלפון שלי צלצל וזה היה מספר לא מזוהה.
״הלו??״
״ג׳ייד חמודה??״
״מי זה??״
״זאת אמא של נייל מאורה זוכרת אותי??״
״ אה! כן,כן…״
״אני … רק רציתי לומר שהמצב של נייל מתגרע..״
״אני יודעת.״
״אה אוקי חמודה.. אז ביי.״
״ב–״ היא ניתקה לפני שאפילו אמרתי ביי.
״מי זה היה??״ אחותי שאלה עינייה מופנות אל המסך.
״אמא של נייל התקשרה ורצתה לומר לי שהמצב של נייל מתגרע״
״וואלה מה את אומרת??״ היא אמרה בציניות.
״תרגיעי! היא לא ידעה שאני יודעת.״
״טוב בסדר…״ היא אמרה והמשכנו לצפות.
עברנו בערך על 10 פרקים וקצת שכחתי מנייל.
פתאום הייתה דפיקה בדלת וג׳וליה קמה כדי לפתוח.
שמעתי את הקולות של אמא ואבא עם שקיות.
עצרתי את ההקלטה וקמתי לעזור.
״ג׳ייד זה נכון שנייל במצב רע??״ אמא שלי שאלה.
״כן… זה נכון..״ אמרתי בלי הבעה ממשיכה להוציא דברים מהשקית.
״יואו… מה קרה לו ולמה??״
אמא שלי שאלה
״הרופא אמר שהמוח שלו לא מעביר פקודות למערכת העצבים ומשהו כנראה חסר לו… לא יודעת מה..״
אמרתי
״זה משהו גופני? ויטמינים? אומגות? הוא אוכל לא בריא??״
אמא שלי שאלה.
״לא,לא,לא,ואולי.״ אמרתי
״איך את יודעת?״ ג׳וליה שאלה
״בית החולים עשה לו בדיקת דם ולא חסר לו דבר…״
אמרתי
״אז הוא אוכל נכון..״ אמרה אמא
(זה לא כול כך נכון אבל נזרום חח :)
״אז זה משהו נפשי.״ ג׳וליה אמרה
״אבל לא קרה כלום!!״ אמרתי בקול קצת יותר חזק.
״בטוח??״ אחותי אמרה מרימה גבות
״שום דבר ל–״ אמרתי וקטעתי את עצמי. שמתי יד על הפה והבנתי..
״אה… יפה…״ אחותי אמרה
״אני לא מאמינה…״ אמרתי עם דמעות בעיניים.
אחותי חיבקה אותי ואמרה:
הוא יהיה בסדר כי את אוהבת אותו עכשיו.. גם אם הוא לא יודע הוא ידע״
״טוב אני הולכת לנוח.״ אמרתי כשסיימנו הכול.
עליתי למיטה וראיתי תמונה ליד המיטה שלי. בתמונה,אני מצולמת עם נייל.
הבטתי בה מיליון פעם ואז חיבקתי אותה והלכתי לישון איתה ביד.
***