Nothing Like Us – סיפור על הארי סטיילס, פרק 8(:

נקודת המבט של הארי:

ישבתי על הספה בחדר שלי ושל הבנים עם כוס משקה חריף בידי, כן מודה לשם אני מתדרדר שרע לי. אני לא מכיר את ההרגשה הזאת שכלכך אכפת לך ממישהו שאתה מוכן לוותר על כל קשר איתו כדי להגן עליו. עשיתי אתזה בדרך מגעילה ואני לא מצטער עליה כי כלל שאני אתייחס אליה מגעיל יותר ככה היא תתרחק. דלת חדר הסוויטה נפתח והבנים נכנסו מוקדם נורא למעשה חשבתי שיחזרו רק בעוד כמה שעות.
"הארי איך אתה מרגיש?" שאל ליאם. שיקרתי להם שאני חולה ושאני לא יכול לבוא.
"סחרחורת" אמרתי אבל לא היה שקר בתשובה. "חזרתם מוקדם מה קרה?" שאלתי "ובכן באמצע הארוחה פול קיבל טלפון מסיימון שהודיע לו שמחר אנחנו נתארח בתוכנית כלשהי אז פול אמר שאין מצב שנצא לבלות עד שעה מאוחרת בגלל שזה מוקדם בבוקר ובנוסף לכל אנחנו לא אחריים אז לא נקום" אמר נייל חצי מהדברים מצטט בקול מצחיק.
"מה עשית אתה?" שאל זאין נשכב על הספה שישבתי עליה
"א…אתם יודעים יצאתי לשאוף אוויר קצת" אמרתי
"הא גם הבנות בנות איתנו לראיון" אמר לואי "ממש יופי" מילמלתי.

נקודת המבט של גרייס:

שכבתי על מיטתי נשענת על הכרית וקוראת ספר במטרה לשכוח מכל מה שקרה. דלת נפתחת ונסגרת בחוזקה נשמעה מהדצ השני של דלת חדרי הסתכלתי בשעון והשעה רק 10 היית בטוחה שהבנות יחזרו בשעות הלילה המאוחרות. יצאתי מחדרי וראיתי אותם במרכז הסוויטה.
"מה קרה?" שאלתי
"הו גרייסי, זה כלום מחר כולנו מתארחים בתוכנית אחת אז פול לא רצה בעיות על הבוקר" אמר אלי
כולנו הלכנו לישון, הייתי מופעת מהעובדה רצו שכולנו נבוא מה אני קשורה להצלחה המזהירה של וואן דיירקשן? הו כן, זאת שסופגת את כל הפגיעות של החבר המתולתל בינהם. שכחתי.
'אני הארי סטיילס, מי את, ילדה קטנה מלונדון?את כלכך טיפשה עם את חושבת שאי פעם אוהב אותך גרייס פארקר.'
קולו של הארי התצלצל במוחי פעמים רבות מה שגרם לי לקום "זה היה חלום, גרייס" אמרתי לעצמי מסדירה את הנשימות שלי בדקתי את השעה בשעון 8 בבוקר.

ירדנו למעטה אחרי ההתארגנות לבשתי משהו מכובד, לא הייתי לפני בטלויזיה אז אני לא יודעת בדיוק מה ללבוש, כל הבנות לבשו גם הן שמלה בעלת שוולים (הסט של גרייס למעטה)
נסענו ברכב נסיעה של חצי שעה בערך והגענו לבניין ענק ובפנים הרבה אנשים רצו סביב ומיהרו עם ניירות הידיהם שהגענו למקום היה שם אולפן אירוחים די רגיל ספה גדולה לאורחים וכורסה למנחה הוא ישב שם עם כמה מסמכים בידיו שמנמן מעט ומשקפיים על פניו שהוא ראה אותנו הוא לחץ לכולנו את היד וחייך החלפנו כמה מילים על השידור שיהיה בעוד כמה דקות ממש. היה שם שולחן עם כיבוד והמנחה לקח בידיו כמה עוגיות לא התאפקתי וניגשתי אליו.
"אמ.. ג'ייק?" שאלתי, ג'ייק זה שמו.
הוא בחן אותי מכף רגל ועד ראש פלט אנחה חייך אליי ואמר "כן חמודה?" שאל
"שמי גרייס, רצית לשאול אותך למה בעצם ביקשת מיכולנו לבוא?" השאלה לא יצאה איך שרציתי וזה הוביל אותי למצב מביך לומרות שכן חיפשתי מילים לפני שניגשתי אליו.
הוא גיכח מעט "ובכן, רציתי לשמוע קצת מהחיים של הבנים האלו והאנשים שקשורים בו, קרה משהו?" שאל "לא פשוט אפעם לא הופעתי בטלויזיה לפני, חוץ מהטקסים של אבי כמובן אבל לא ידעתי מתי מצלמים אותי" אמרתי "טקסים של אביך?" שאל מבולבל
"כן, אבי הוא ג'יימס פרקר" אמרתי. "כן! ידעתי שהשם משפחה מוכר וגם הפנים שלך היו מרוחות על איזה עיתון לא?" שאל, התפלאתי מהביטוי שלו.
"כן…מרוחות… בכל מקר-" והוא קטע אותי "עולים לשידור"
התיישבנו על הספה האדומה בזמן שג'ייק שואל את הבנים שאלות על האלבום החדש ושואל שאלות כמו מה הם אוהבים לעשות.

"הארי פעם השתין מרוב צחוק בסרט 'שכחו אותי בבית'" צחק לואי
"איזה סרט אתה הכי אוהב הארי?" שאל ג'ייק. "היומן' זה סרט טוב" ענה
והשם שלי נשמה מפיו של ג'ייק "ושלך גרייס?" שאל "דימדומים, במיוחד השלישי" עניתי
"לדעתי זה סרט משעמם ובלה היא דמות ממש תמימה" אמר הארי
"היא לא תמימה! איך אפשר להתמודד עם זה שאהובה עזב אותה לבדה?" עניתי בביטחון
"ועם היתה לו סיבה ?!" שאל הארי מרים את הקול
"יש פיתרון לכל דבר! לברוח זה לא דרך." אמרתי
"חברים חברים הם התחתנו בסוף אתם יודעים" אמר ג'ייק מנסה לעצור את הריב הקטן שלי עם הארי שכבר מזמן לא דברנו על הסרט.
"הוא לא רצה לעזוב אותה!" אמר
"אבל הוא עשה אתזה!" אמרתי
"הוא רק רצה להגן עלייה" אמר
"שטיות" אמרתי
"זמנינו תם, נתראה בשבוע הבא עם מיילי סיירוס" אמר ג'ייק וברגע שנשמע צפצוף המעיד שהתוכנית הסתיימה קמתי ויצאתי בסערה מהאולפן משאירה את כולם מופתעים….