וואנשוט על הארי :> (חלק 2)

חצי שנה.
חצי שנה מאז שהארי עזב אותי.
חצי שנה של דיכאון.
חצי שנה של בכי בלילות.
חצי שנה שהבנתי שהוא מאושר איתה, והוא שכח אותי.
׳זה המודסט…׳ כל ההודעות שקיבלתי מנייל, לואי, ליאם, וזאין.
׳זה לא אמיתי.. הוא עדיין אוהב אותך׳
׳לא הייתה לו ברירה…׳
בולשיט.
אבל עכשיו זה לא משנה.
עברתי את זה.
עברתי את החצי שנה הזו.
ונחשו מה?
טוב לי עכשיו.
כי אני במקום בלי הארי.
ובלי כל דבר שקשור אליו.
ופשוט, טוב לי.
״היי!״
מה?״
״על מה את חושבת?״ קייטי לחשה לי
״סתם..״ עניתי לה
״יואו את יודעת מתי השיעור הזה נגמר?״
״עוד כמה דקות״ צחקתי
״אוחחח אני שונאת קולג׳!״ היא לחשה לי מיואשת ואני חייכתי אליה חיוך מנחם
״זה עוד נגמר״
ברגע שנשמע הצלצול קמנו מהמקומות שלנו ואני וקייטי פילסנו את דרכנו החוצה מהכיתה.
״את מכירה את וואן דיירקשן נכון?״
היא לא יודעת על הארי.
״אמממ.. שמעתי עליהם כמה פעמים.״ שיקרתי
״אה. אז את תרצי לבוא איתי להופעה שלהם?״
״לא!!״ מיהרתי לומר
״למה לא?״ היא נראתה מבולבלת
״כי… אני עובדת היום בערב״ פתאום נזכרתי
״אבל ההופעה היא בעוד כמה ימים-״
״לא! ישלי… אמממ.. פרוייקט ענקי בביולוגיה. אני מצטערת.״
״הו טוב נו. לא נורא״ היא חייכה אלי
״כן..״ זייפתי אליה חיוך
~~~
״איחרת״ רייצ׳ל קראה לעברי בזמן שפילסתי את דרכי למבטח
התעלמתי ממנה ולבשתי את הסינר שלי.
״לא באמת. יש לנו מזל שבכלל טרחת להזיז את התחת שלך לפה! אני-״
״תשתקי כבר. אינלי כוח לשטויות שלך.״ קטעתי אותה ויצאתי מהמטבח.
״הבוס קורא לך״ דארן, אחד מהמלצרים הודיע לי וחייך.
״תודה״ החזרתי לו חיוך עייף
הלכתי במהירות למשרד של זאק, הבוס שלי, ודפקתי על הדלת.
״פתוח!״ זאק קרא ונכנסתי לחדר וסגרתי מאחורי את הדלת
״דארן אמר שרצית לדבר איתי..?״ שאלתי והתיישבתי על הכיסא שמולו
״כן. רציתי לשאול אם הכל מאורגן לקראת הערב״
״לקראת הערב? מה קורה הערב?״
״ההופעה של וואן דיירקשן״
״מה אני-״ התחלתי לומר ונעצרתי כשהבחנתי בפוסטר הענקי שהיה תלוי על הקיר. איך שכחתי?! הפה שלי התייבש.
״יש בעיה?״
״לא! שום בעיה״ חייכתי אליו חיוך עקום ונעמדתי
״נהדר״ הוא חייך אלי והדלת נפתחה.
״בוס?״ רייצ׳ל דחפה את ראשה הבלונדיני לתוך החדר
״מה רייצ׳ל?״
״כריס ביקש ממני לקרוא לך״
כריס..? אה! המאבטח!
״אני בא״ הוא קרא ונעמד גם הוא.
הוא יצא מהחדר ואני נשארתי שם לבדי.
למה שוואן דיירקשן יבואו להופיע פה?
זה לא מועדון של בנות-עשרה.
התקדמתי לכיוון הפוסטר הענקי והבטתי בתמונה של הארי. החיוך שלי היה ענקי וחשף את הגומות היפות שלו. לפני שהבנתי מה אני עושה, הנחתי את ידי על התמונה שלו והעברתי אותה על התמונה שלו.
פעם, זה היה אמיתי.
פעם, יכולתי להרגיש את התלתלים שמסתבכים בין אצבעותי, ויכולתי לדקור את הגומות שלו.
פעם.
הדלת נפתחה ואני הורדתי את ידו מהפוסטר והסתובבתי במהרה.
הלב שלי דפק מהר, וכשראיתי אותו… כמעט התעלפתי. כמה מביך.
״קיי!״ הוא קרא מופתע , בשם החיבה שלי, ושמט את ידו מידית מהדלת ורץ לעברי
״האז..״ מלמלתי בשקט כשהוא חיבק אותי בחוזקה
״ישלך מושג כמה התגעגעתי אליך?!״
למה הוא מדבר.
שישתוק
״אני כלכך מצטער על כל מה שקרה אני-״
״הארי?״ הדלת נפתחה והצצתי מבעד לכתפו
קנדל.
הוא עזב אותי ומיהר אליה
״קיי, תכירי- אמממ.. קנדל״ הוא השפיל את מבטו למטה
״היי אני קנדל!״ היא חייכה אלי והושיטה לי יד ללחיצה
התקדמתי לכיוון הדלת ודחפתי בחוזקה את הארי מדרכי וטרקתי מאחורי את הדלת.
״אוו מישהי פה עצבנית״ רייצ׳ל לגלגה עלי
״לא עכשיו זונה. אני נשבעת לך שאני אפוצץ את הסיליקון הזה אם לא תסתמי את הפאקינג פה שלך!!״ צרחתי עליה
היא הופתעה מהתגובה שלי והאמת שגם אני.
״חכי רגע!!״ שמעתי את קולו של הארי והסתובבתי
אני לא רוצה לראות אותו.
אני שום רצון או אנרגיה להתחיל לדבר איתו.
הוא הגביר את צעדיו ואני הבטתי סביבי לחוצה. אין לי לאן להמלט. בלי לחשוב יותר מדי דחפתי את דלת המטבח ונכנסתי פנימה.
״היא במטבח״ שמעתי את רייצ׳ל לאחר כמה שניות
הארי הודה לה ואני קיללתי בשקט.
למה דווקא עכשיו אין אפחד במטבח?!
״קי!! תקשיבי לי רק שנייה אחת!״ הוא התחנן ואני התעלמתי ממנו
״אני מצטער על כל מה שקרה.. אנחנו נוכל לדבר על זה?״ הוא המשיך ואני שתקתי
״הארי?״ דלת המטבח וקנדל נכנסה. שוב?
״הבנים ביקשו ממנה לקרוא לך. אתם עולים להופיע בעוד כמה דקות״
״אני בא.״ הוא חייך אליה ואני התחלתי ללכת לחלקה אחרת של המטבח.
״למה את בורחת?!״ הוא צעק לאחר שקנדל יצאה
״כי אני לא רוצה להיות מה שיפריע לך בדרך להיות מאושר״
״זו לא את. תאמיני לי.״ הוא חיפש אותי בעיניו וכשהוא מצא אותי, הוא התקדם לעברי.
״זה המודסט. אני כלכך מצטער על הכל״
״הכי קל להאשים אחרים״ גלגלתי את עיני
״אבל זה נכון!! הם אמרו לי ש- לא משנה״
״הארי. תגיד את זה. עכשיו.״
״אני-״
״הארי!!! אנחנו עולים בוא כבר!!״ הדלת נפתחה ואחד המנהלים שלו התפרץ
״אז, כמו שאמרתי. בלי קטשופ.״ הארי אמר לי ואני התבלבלתי
״מה?״ הבטתי בו מופתעת
״קדימה הארי!!״ המנהל שלו לחץ
״אני אתפוס אותך לשיחה אחר כך״ הוא לחש לי כשהוא עבר אותי, בדרכו החוצה.
הבטתי בו במלא מלא בשנאה כשהבטתי בו מתרחק ממני, בפעם השנייה.