החבר של הבן דוד שלי עונה 2 פרק 6 ♥

"זה כואב?" הארי שאל, לא הוצאתי הגה מפי. "לא רציתי שככה היום האחרון שלי יראה…" הוא מלמל, מנשק את שפתיי, "מה?" שאלתי בבלבול, "אני טס היום לסיבוב הופעות לשנה, ואת הרי לא רצית לבוא איתי!" הוא אמר בעלבון גלוי. "הארי, זה לא שאני לא רוצה לבוא איתך, אני רוצה להיות איתך שם, אני לא רוצה להיות רחוקה ממך בשום פנים ואופן, אבל יש לי עבודות ומבחנים בלי סוף, אין לי בררה אלא להישאר." אמרתי והוא החמיץ את פניו, "אז אולי תדחי אותם פשוט?!" הוא שאל בעוקצנות, "אתה לא קולט שדחיתי אותם כבר?! כל זמן שהייתי איתך בניו יורק ולא כאן באנגליה, לומדת וזה היה זמן של לימודים, אני דחיתי את המבחנים והעבודות שלי, עכשיו זה המועד האחרון לי לעשות אותם." אמרתי בכאב, אך הוא פשוט לא הגיב, הוא המשיך עם הפרצוף העצבני והמאשים הזה. הנדתי בראשי, לא מאמינה שהוא מתנהג כך כלפי. לקחתי את הטלפון שלי, מחייגת את המספר המוכר של ג'ייק, שמתי אותו על רמקול. "מה שלומך יפה שלי?" הוא שאל, קולו העמוק והסקסי נשמע מהצד השני של הקו. "הכל בסדר, טוב, זה יום חופשי שלי אבל..וואי אני לא מאמינה שאני אומרת לך את זה.." אמרתי מחייכת חיוך מפגר. "תתפרע, תקבע לי כמה ראיונות וצילומים שאתה רוצה, גם אם זה ייקח עד מחר," אמרתי והוא צעק בקול ילדותי, "את צוחקת עלי נכון?" הוא שאל והחיוך נשמע בקולו, "לך תתפרע!" אמרתי והוא צעק צעקת שמחה וניתק, גיחכתי למחשבה המפגרת שעברה לי בראש, הוא הולך להעביד אותי עכשיו עד השעות הקטנות של הלילה, זה די בטוח. 

"אבל מה עם הטיסה שלי?" הארי העיר אותי ממחשבותיי, "אני טס היום ואני רוצה אותך בשדה התעופה!" הוא אמר בקול נפגע. "באיזה שעה הטיסה?" שאלתי בקול קריר, "אני טס בחמש, בעוד חמש שעות וחצי.." הוא אמר והמבט שלו הפך למבט מבוהל וחסר ישע, מבט ששובר לבבות ממרחקים.

"אני אשלח לג'ייק הודעה שייפנה לי רק את השעה הזאת, אני אגיע לשדה התעופה." אמרתי והוא הנהן, "ואני רק…" הוא אמר, הרמתי גבה, הוא הביא את התיק שלו, מוציא משם מעטפה גדולה. "אני יודע שיש לזה כסף ואין לך שום בעיה להשיג כרטיסים, אבל אני רק רוצה שיהיה לך את זה, לאורך כל הטור." הוא אמר, נותן לי את המעטפה. 

בתוך המעטפה היו שתי כרטיסי טיסה, הלוך וחזור לכל יעד אליו הם מגיעים בסיבוב ההופעות, "אני מבין שיש לך לחץ במבחנים הרבים שיש לך, אבל אני לא אשרוד בלי לראות אותך, אני יודעת שאנחנו נדבר בטלפון בהודעות ובסקייפ, אבל השעות שלנו יהיו לפעמיים שונות ולא נספיק לדבר ואני מאמין שגם אני וגם את נהיה עסוקים מאוד, אבל אני לא הולך לעמוד בדבר כזה, אני לא חושב שאני אצליח לעבור טור שלם בלי הארוסה שלי ובלי הילדים שלי." הוא אמר ונישק את שפתיי, לרגע פתאום הכל נשכח, הכאב מהמכה נעלם, רק הארי היה שם, מנשק אותי בעדינות וברכות, נותן לי לטעום מחדש את שפתיו וגורם לי ליפול למערבולת עצומה של רגשות אהבה.

הלב שלי החל לפרפר, הרגשתי הכי טוב שיכול להיות, השפתיים שלו לא עזבו את שלי לשנייה, הגוף שלי עיקצץ וצמרמורות שרצו לשבור את כל גופי עברו בעצמותיי.

דמי רתח ובעבע בכל תא וחלקיק הקטן שיש בגופי, גורם לסומק לטפס על לחייה ולגופי להיות כנוע תחת מגעו של הארי אשר המייס אותי בדקה.

אך הכל חזרה בשנה אחת ומורטת עצבים.

כאילו מישהו שפך על דלי מים קפואים, שפתיו של הארי עזבו את שפתיי והוא רק הביט בי במבט חם, משאיר אותי צמאה לעוד. "אני אוהב אותך." הוא אמר, "אני רוצה שתזכרי שאת האחת שלי, האחת שאני רוצה לעבור איתה את כל החווית, האחת שאני כל כך רוצה לצידי, האחת שתהיה שלי לנצח והאחת שאני רוצה לראות כשאני חוזר מיום עבודה, אני רוצה לחזור הביתה לילדים שלי, ולאישתי, לא לחברה, לא לארוסה. לאשתי, ואני יודע שאולי יהיו עלי שערוריות, ושאולי יגידו שאני בוגד או שאולי אם מישהי תתחיל איתי ישר יגידו שאני ואת נפרדנו, אבל אם זה יקרה, אני רוצה שתמיד תמיד תמיד רק תזכרי שאת האחת שלי, האחת של חיי." הוא אמר, מחזיק בידי בחוזקה, "ותמיד רק תזכרי, שהלב הזה…" הוא לחש, שם את ידי הקטנות לעומת ידיו הגדולות על ליבו הפועם בחוזקה, "הלב הזה פועם במהירות בכל פעם שאי רואה אותך, הלב שלי מתחיל לרצוץ מכל חיוך וכל מבט שלך, הלב הזה צבט בכל פעם שאת עצובה, ובכל פעם שאני ואני עושים אהבה," הוא אמר בחיוך ומיד המשיך, "בכל פעם שאת נוגעת בי, אפילו רק מחזיקה בידי, בכל פעם שאת מנשקת את שפתיי, הלב הזה פועם במהירות מטריפה, והוא לא מפסיק, אני אוהב אותך מאיה, אני מאוהב בך…" הוא לחש. דמעות הצטברו בעיניי, אך הארי מיד חיבק אותי, ניזהר על הבטן הכאובה שלי, אך ממזמן כבר שחכתי מהכאב, כל מה שרציתי היה לחבק את הארי לנצח, שהוא לך יטוס ושלא יילך לעולם… 

אך כמובן שמישהו היה חייב להרוס את הרגע שלנו. "יש לנו המשך יום עמוס וארוך במיוחד מאי, את מוכנה?" ג'ייק נכנס לבית, מביט בי בחיוך קורן.
"אני מפריע לכם זוג יונים?" הוא שאל, "האמת שכן…" סינן הארי וג'ייק צחק. "אני יודע שאתה טס היום הארולד, אבל לי ולמאי יש יום עמוס ביחד." הוא אמר. "תיזהר עם העמוס שלך ובוא תראה משהו." הוא אמר וג'ייק התקרב. "הוא הרים את החולצה לי, חושף את הסימן הכחול שכאשר הבטתי בו כאב חד כמו סכין מושחזת היטב פילח את המקום, עיניו של ג'ייק נפערו. "דבר ראשון שאנחנו עושים זה לקחת אותך לרופא לבדיקה, אם הוא לא מאשר את תכנון היום אני מבטל הכל ואני אשאר איתך צמוד כל היום." הוא אמר, גורם להארי לצמצם את עיניו בכעס. "אני הולך לבדוק את הילדים…" הארי מלמל ונעלם במדרגות. "מה יש לו?" שאל ג'ייק שהתיישב לידי. "הוא חושב שיש ביננו רומן שאתה תיקח אותי ממנו." אמרתי באדישות. "הוא טועה, אני נשוי עם ילד בן שש עשרה וחצי, אני לא חושב שרומן אפשרי ביננו." הוא אמר ואני הנהנתי.
לקחצי את הטלפון שלי, צליל ההודעה נשמע. בינתיים ג'ייק קם למטבח, להכין לעצמו קפא חזק כמו שהוא אוהב.
ההודעה הייתה מהבן של ג'ייק, ליאו. 'אני רוצה למות מאי! למות כבר!!!' הוא כתב, עיניי נפערו לרווחה. 'מה קרה?!' כתבתי מהר. 'אני לא יכול יותר…' הוא כתב, ליאו תמיד היה שולח לי הודעות ומתקשר אלי כשקשה לו, הוא ידע שאני תמיד מאחוריו ובכל פעם שהיה לו כבר יותר מדי כאב הוא היה בא אלי לקבל חיבוק ותמיכה. חיגתי במהירות את המספר טלפון של ליאו. "מאי.. " הוא לחש, מתייפח. "ליאו מה
קרה?!" שאלתי בדאגה, הוא לא ענה, רק המשיך לבכות…