לספור את הכוכבים.
ורגליי נפלו לתוך נהר של דמעות,
שאותו מצאו הרחק, בעולם של חלומות.
ועיניי העייפות מביטות במרחק כבר שנים,
ואף אחד לא מבין, שהיא לא תחזור מן המתים.
והיא עם חיוכה, שבה וסופרת את הכוכבים,
נחה לידי, על כרית דשא ונפרדת מהחיים.
וחיוכי לא נעלם, ממשיך הוא במרוצת השנים,
על כרית דשא, אני שבה וסופרת איתה כוכבים.
תגובות (4)
ואוו.. 0:
יש בזה אפלוליות כזאת, והכתיבה מהממת..
(אני קצת יבשה היום-.-)
בישי עכבישיייייייייייייייי!!!
הכל בזכותי!
אהבתי את השיר :O
רק את מסוגלת להפוך שיר טיפשי למקסים.
ובמילה אחת –
וואו.
הכתיבה כמו תמיד מצוינת.
וכמו תמיד אהבתי :)
יש בשיר משהו מסתורי…
~מדרגת 5~