הרחק באופק.
ואני מביטה, הרחק באופק השומם.
ונהר של דמעות, אי שם בקצה זורם.
ואני בוהה, הרחק בעצים המשתרעים.
ואבנים שבורות, אשר בונות להן הרים.
ואני מדברת, אי שם קרוב לעורבים.
ועץ של שלדים, המלחשש למתים.
ואני נשברת, אי שם מעבר לגבולות.
ועץ שלדים עם עורבים, ונהר דמעות.
תגובות (1)
עוד קטע שמאוד אהבתי :)
כתיבה מצוינת!
~מדרגת 5~