סיפורי ערסים שירז ונתנאל פרק 2

פרק 2
באותה שנייה נכנס לכיתה המנהל, ואמר "רציתי להודיע לשירז ונתנאל שהשיחה נדחתה למחרתיים"
טיפה שמחתי,כי זה נדחה,אבל עדיין אנחנו צריכים לעשות את זה ,אוף לא באלי…
דיברתי עם שיר בלחש בלי שנתנאל ועומר ישמעו אותנו,אבל לא נראה לי גם ככה שהם ינסו להקשיב לנו,כי הם דיברו בינהם
שירז:"תקשיבי,אני חייבת לצאת למשרד של המנהל,בנתיים דברי עם המורה,ותגרמי לה לשכוח שיצאתי,טוב?"
שיר:"טוב, אבל אל תסתבכי"
שירז.:"אל תדאגי,אני אף פעם לא מסתבכת" אמרתי,ושיר הסתכה עלי בחיוך, ומבט ציני.
יצאתי למשרד של המנהל בתקווה שהוא לא שם, רציתי לחפש את הפתק הזה שהוא רשם לעצמו, על השיחה,אבל לא מצאתי..?בטח זה ביומן

נ.מ נתנאל
סעמק, לא באלי שיחה עם המנהל המפגר הזה והטמבלית הזו ,הייתי חייב לבטל אז זה איכשהו, דיברתי עם עומר בלחש, ואמרתי לו שאני יוצא שנייה למשרד של המנהל, אני חייב להעלים לו את הפתק המזדיין הזה! יצאתי למשרד, נכנסתי, וראיתי את שירז ,היא הסתובבה,ראתה אותי,ונבהלה
שירז:"מה אתה עושה פה?"
נתנאל:"מה את עושה פה?"
שירז:"אני?…ממ…מחפשת משהו שנאבד לי"
נתנאל:"אל תחרטטי, את מחפשת את הפתק של המנהל"
שירז:"לא…טוב בסדר, כן, ומה אתה עושה פה?"
נתנאל:"מחפש גם, מצאת משהו?"
שירז:"לא, ואי איזה עצבים"היא אמרה ,והעיפה את היד שלה בעצבים ליד השולחן, היא שברה בטעות פיל כחול שביר שהיה שם,היא שמה יד על הפה ואמרה "אויי"
נתנאל:"איזה מטומטמת את"
שירז:"שתוק כבר"
שמענו פתאום את הקול של המנהל מתקרב, לא ידענו מה לעשות, לא היה לאיפה ללכת, ראיתי שם ארון קטן כזה, וגררתי אותה לשם,בקושי היה מקום, היינו צמודים אחד לשני,עם הגוף והפנים,היא עשתה פלאש עם האייפון שלה ,וראיתי את הפנים היפות שלה, עם השפתיים האלו ואייי באלי לעשות אותה..
נ.מ שירז
שמענו שהמנהל בא, ונתנאל משך אותי לאיזה ארון קטן כזה,היה צפוף שם רצח ,היינו פנים מול פנים, והגוף שלי היה צמוד לשלו,שמתי פלאש באייפון, ואז ראיתי את הפנים שלו..איזה מושלמות.
אני והוא הסתכלנו אחד על השני, ולא הורדנו את המבט,ואי אני לא הבנתי מה קרה לי איתו באותו רגע.המנהל יצא, ויצאנו גם
נתנאל:"ואי סוף סוף יצאתי מהארון המסריח הזה"
שירז:"חחחחחחחח רק עכשיו יצאת מהארון ?נראלי שעוד ממזמן"
נתנאל:"חח מצחיקה את"
פתאום שמענו עוד מישהו מתקרב, זה היה המזכירה, ואיי איזה סיוט,ניסנו להיכנס לארון שוב, והדלת נתקעה לנו,לא ידענו מה לעשות,לאט לאט הדלת של המשרד נפתחה ,עד שבלי ברירה פשוט נישקתי אותו..הרגשתי מושלם, זה הנשיקה הכי טובה בחיים שלי..אוי מה אני אומרת? זה נתנאל
המזכירה:"סליחה מה קורה פה?"
עזבתי ממנו את הנשיקה, ואמרתי לה "אנחנו מצטערים, פשוט אין בבית ספר הזה פרטיות, בבקשה אל תגידי כלום למנהל, הייתי צריכה להיות קצת עם חבר שלי"
נתנאל ניצל את ההזדמנות, וחיבק אותי שהוא מאחורי ,רק בשביל לגעת בי, ניסתי להוריד את הידיים שלו ממני עם חיוך מזויף כזה
המזכירה:"אני לא יגיד כלום, אבל תצאו בבקשה"
חיבקתי אותה, ואמרתי לה "תודה אהבת חיי"
המזכירה:"שירז די עם השטויות שלך,תצאו"
יצאנו משם בלי הפתק,מזיעים, ונשיקה מנתנאל, יופי ממש טוב הלך לי
שירז:"תראה,חמוד הנשיקה הזו זה רק בשבעל לשכנע את המזכירה,לא יותר מזה שלא תעוף"
נתנאל:"ידעתי"הוא אמר עם חיוך ציני
שירז:"מה ידעת?"
נתנאל:"שאת לא שונאת אותי,שכל השלוש שנים האלו,את היית דלוקה עלי"
שירז:"שוב פעם אתה והחלומות שלך"
נתנאל:"זאת המציאות כפרה"הוא אמר והלך לכיון כמה זונות שהיו שם,אוף למה קנאתי באותוו רגע? לא יכול להיות! זה חייב לעבור

נ.נתנאל