לחיות עם בנים ~ פרק 24
"שומעים?" הופיע מולנו ריק בעוד אני , לוק ובראיין ראינו תוכנית בישול.
"לא" אמרנו ביחד והמשכנו להביט במסך הטלוויזיה.
"היום יוצאים" קבע מבלי להתייחס למה שאמרנו לו.
"ריק זוז אתה מסתיר" אמרתי לו.
"אתם פאקינג רואים תוכנית בישול יא משועממים!" אמר וכיבה את הטלוויזיה.
"מה אתה עושה?" צעקנו עליו ביחד.
"מה נסגר אתכם, יאללה לקום לקום" אמר והקים כל אחד מאיתנו מהספה.
"למי יש כוח לצאת עכשיו?" שאלתי בעייפות.
"לך אף פעם אין כוח לצאת" אמר והקים אותי שוב מהספה אחרי שהתיישבתי עליה שוב.
"חוץ מזה," אמר. "שאני צריך את האוטו של בראיין והוא בחיים לא יסכים לי לנסוע בו בלעדיו.."
"בחיים!!" חיזק בראיין את דבריו.
"מעצבנים" אמרתי. וריק משך אותי לחדרי.
"אוקיי אוקיי אני הולכת להתארגן" אמרתי הכניעה.
"חצי שעה את מחוץ לחדר" צעק ריק.
"אני הולכת לישון" צעקתי לו מתוך החדר.
"אשלי" הוא פתח את הדלת.
"צוחקת, תרגע" אמרתי לו צוחקת וסגרתי את הדלת בחזרה.
"אני צריך לפגוש היום מישהי, חסר לך שאת לא צוחקת!" אמר.
"לפגוש מישהי?" שאלנו אני לוק ובראיין ביחד.
"כן, ולא אני לא אומר לכם מי זאת אתם תצטרכו לבוא ולראות בעצמכם" אמר ואני יכולה להישבע שהוא חייך.
תוך חמש דקות היינו כולנו מוכנים.
"מה אנחנו מקריבים מעצמינו כדי לראות מי האומללה שיוצאת עם ריק" אמר בראיין כשהיינו באוטו
"פרק מספר 156 של תוכנית בישול שאתם אפילו לא יודעים את השם שלה" אמר ריק ועשה לבראיין פרצוף.
"בגלל זה רצית את המכונית של בראיין?" שאלתי צוחקת.
"ברוור" אמר.
"נוו שתקו חפרנים אני מדבר בפלאפון" אמר לוק שישב לידי והצמיד שוב את האייפון השחור לאוזנו.
"אתה נשמע כמו בחורה" צחקקתי.
"אז את באה?" שאל לצד השני בקו מבלי להתייחס למה שאמרתי.
"טוב, ניפגש בייב" אמר וניתק.
כולנו הסתכלנו על לוק.
"מה? הזמנתי את דייאנה שלא יהיה לי משעמם" אמר.
"לא משעמם איתנו" רטן ריק שישב ליד בראיין במושב הקדמי.
בראיין עצר בפתאומיות.
"בן של זונה" הוא צעק.לרכב שעקף אותו וגרם לרמזור להתחלף לאדום.
"46-100-60" הוא מלמל לעצמו.
"מה יש לך?" שאלתי אותו.
"תביא דף משם" הוא הורה לריק להביא דף ממתחת למושב שעליו ישב.
"וקח עט" אמר לו אחריי שהוא לקח את הדף.
"תרשום 46-100-60" אמר לו וריק עשה מה שהוא אמר.
"המספר של הרכב?" שאל אותו לוק ובראיין התחיל לנסוע כשהרמזור התחלף בדיוק באותה שנייה.
"חכה כשאני אראה את המכונית הזאת שוב" אמר בראיין.
"אימלה" אמרתי בציניות.
"אל תראי אותו ככה, בראיין נקמן" אמר לי לוק וצחק.
נכנסנו בקלות , כמו תמיד.
"נוו מי זאת?" שאלתי את ריק.
הוא צחק.
"אין אף אחת , זה רק היה כדי לשכנע אותכם." אמר לנו.
"דפוק" אמרתי ונתתי לו מכה בכתף.
"סתם באנו" התעצבן בראיין.
"לאלא, בואו קחו איזה שוט. זה עדיף לראות תוכנית בישול" אמר ריק ודחף אותנו לעבר הבר.
"תן להם משו חזק" אמר לו והברמן הנהן ומזג לנו נוזל שקוף לתוך הכוסיות.
"10 כאלה, ואתם מסודרים" אמר לנו ריק.
"השתגעת, אני לא שותה עשר כאלה" אמרתי לו מיד. או יותר נכון צעקתי. הרעש היה חזק.
"ביי" הוא אמר לנו והלך לרקוד. לוק נעלם גם הוא. הוא תמיד נעלם לדייאנה ועוזב אותנו…טוב נוו, הלוואי ולי היה חבר כדי שהייתי יכולה לברוח מהמטומטמים האלה…
נאנחתי ושתיתי מהכוסית.
"באלי ללכת הביתה" אמרתי לבראיין.
"תאמת שגם לי" אמר.
"בגלל זה אתם צריכים לשתות הרבה מאוד מאלה" ריק הופיע מאחורינו (שוב) וקירב אלינו עוד שוטים שהברמן מילא לנו.
נאנחנו שתינו את השוט בשלוק.
ועוד שוט.
ועוד שוט.ועוד אחד.
ועוד איזה כמה..
העיקר שנצליח לבלות בערב הדפוק הזה.
"לאאא" צחקנו ללא שליטה אני ובראיין.
"רגע רגע" עצר אותי בראיין.
"למה אנחנו צוחקים?" שאל.
"למי אכפת?" צחקתי והוא הצטרף אליי.
"פאק" הופיע מולנו ריק.
"אתם לגמריי שיכורים" הוא צחק.
"זה מה שרצית, לא?" שאלתי.
"אלוהים, בואו אני אזמין לכם מונית" אמר ומשך אותנו לעבר היציאה.
הוא שילם לאחד הנהגים ואמר לו את הכתובת.
"שבי פה" ריק הושיב במושב הקדמי.
"את לא יודעת מה בראיין יכול לעשות כשהוא שיכור" הוא סינן אליי, למרות שהייתי לגמריי-שיכורה יכולתי להבין שהוא מתכוון למקרה עם החברה שלו מהתיכון, זה לא גרם לי לכעוס שוב על בראיין, להפך. זה גרם לי רק לצחוק יותר…אבל זה אוליי בגלל שאני שתויה..
"תהנו ילדים" ריק נופף לנו כשהמונית התחילה לנסוע.
אחריי שירדנו מהמונית, בקושי הולכים, היה לי מזל שבראיין יכל עוד לעמוד על הרגליים ולייצב את הליכתי.. אולי קצת נסחפנו עם השתייה..
עלינו במעלית, צוחקים כמו זוג מטומטמים. על כלום.
בראיין פחת את הדלת.
"העקבים האלה הרגו אותי" מלמלתי וזרקתי את הנעליים לצד.
התקדמת ומועדת בדרך אל עבר הספה שבסלון.
"תיזהרי" הוא צחק ובא אחריי.
התיישבנו על הספה.
"אתה עייף?" שאלתי שוב צוחקת.
הוא חייך והנהן לשלילה.
"אז מה נעשה?" שאלתי.
הוא לא ענה, רק המשיך להביט בי בחיוך.
חייכתי גם, האלכוהול עלה לי לראש וניראלי שגם לו.
בלי לחשוב יותר מידי ראשנו התקרבו ושפתינו נצמדו, ידי נכרכו סביב צווארו וידיו הונחו על מותניי.
תוך מספר שניות כבר מצאנו את עצמנו בחדרו.
הוא הצמיד אותי לדלת הסגורה, בעוד אנחנו מתנשקים בלהט, לא עוזבים אחד את השני לשנייה. ךא מוותרים על אף מגע.
הוא זרק אותי על המיטה ועלה מעליי תוך כדי שאנחנו מורידים מעלינו כל זכר לערב הזה. מרוקנים את עצמנו ממחשבות ולא חושבים על מה שהולך להיות מחר בבוקר אם ו- נזכור משהו..
הוא נישק את צווארי והוביל אותי ללילה שלא חשבתי שיקרה איי פעם..
תגובות (24)
זאת השאלה!!!!!!!!! חחח…
תמשיכי מהר פלייז!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
זה מ ו ש ל ם
עכשיוווווו הם חייבים להיות ביחד!!!! אין מצב שהם התרחקו מובן לך גברת לירון?!
שמחה יאללה תמשיכייייייייייייייי
תמשיכי ^~^
הם צריכים להיות ביחד כבר!!
תמשיכיייייייייייי
תמשיכי!!
אומייגאדדדדדדדד
תמשיכייייייי עכשיוווו
יאייי!!
המשך עכשיו דחוווף!!!
פלייז שיזכרו מה קורה בבוקר (:
מה? המשך!
יואווווווןןן סופ סוףףף רק חבל שהם שיכוריםםם:( תמשיכיייייי מושלםם!!!
במילה אחת.במשךךךךךך.
♥♥♥לין
חחחח לא יהיה כלום , הם לא יהיו ביחד .. היא לא תדבר איתו !!
אנחנו מכירות אותך כבר !!
אממ אני לא יודעת ממה לבכות מאושר או מעצבות..
תמשייכי!
מושלםםםם
גאד קראתי את כל הסיפור(כאילו עד לפרק הזה) ביומיים וזה פשוט מושלם תמשיכי !
אעאעאעאעאעאע אושר!!!!!!!!!!!!!!! D: תמשיכייייי
אהההה!!!לא הם לא יכולים לעשות את זה!!
תמשיכי מידדדדד
אוי מיי גוד לא!!!!!!!!!!!!!! זה לא היה אמור לקרות ככה! לא ~אחרי~ הלילה המלוכלך!!!!!!!
תמשיכי
אומיגאדדדדדדד מושלםםםם תמשיכיי
תמשיכי
תמשיכי
יואוו…תמשיכייי
תמשיכיייייי מושלםםם ותדעי שעם אוזניות הפרקים יוצאים הכי יפהההה!!!
מושלםםם תמשיכייייי
מושלםםםםםםםםםם תמשיכייייייייי