ביחד לעולמים

כשאת פתאום נעמדת,
נשמתי נעתקה,
וקפאתי דום,
כמו בדקה דומייה,

כשעברת לידי,
וכתפך נגעה בי,
הרגשתי את האהבה,
את הזרם שיש ביננו,

החשמל שחיבר אותנו ביחד,
הבית שאירח לנו חברה,
החום והאהבה שהכינו אותנו ליום הזה,
היום שבו ניפגש, כי זהו הגורל,

ואז הוא הגיע,
גדול וקשוח,
חסון ונאה,
כבש את ליבך בין רגע,

ואיזה סיכוי לי יש?
הלא אקפוץ אל תוך האש,
ואשרף על ידו,
תוך כדי צחוקו כשאת שלו,

ועכשיו אני מתבונן,
מין הצד אני מתרונן,
וכועס אני, מאוכזב,
שלו נתת את ליבך עכשיו,

אך עדיין מקווה אני,
שלא מאוחר,
ואולי מחר אצליח את ליבך לכבוש,
והוא יסתלק, משפיל ראש,

אבל עד שזה יקרה,
שאומץ לי יהיה,
כבר תהיי את מהופנטת,
ושלו לעולם תהיי,

ואני אשב בצד,
ואחפש לי אהבה אחרת,
עד שאבין שזהו אינו אפשרי,
כי את היא זו שנועדה לי,

ואחרי יום יומיים,
קצת אחרי שתיים,
רצת אלי כששערך עף מאחוריך,
עיני הדבש שלך נוצצת לאור השמש,

עץ התפוחים מציל על ראשך,
שפתייך מטבעם הרגיל,
הנני רואה שאת יפה מתמיד,
כי תמיד היית יפה,

ואת ניגשת אלי ושואלת:
איפה היית אליפלט?
ואני עונה לך בראש מושפל:
מחכה שאמצע דרך לדבר איתך מיטל,

ואת מחבקת ומנחמת אותי,
כי אותי את אוהבת,
ואיתי את תחיי,
כי באותו הרגע בו כתפך נגעה בשלי,

ידעת גם את,
ידעתי גם אני,
כי שנינו ידענו,
שביחד נהיה לעולמים.