יקום מקביל – פרק 1

היי אני דן.
אני בן 12 ואני דיי מקובל בכיתה. אני דיי מרוצה מהחיים שלי. הסיפור שלי מתחיל כך:
חזרתי מבית ספר עם טונה של שיעורי בית (לא נעים אההה?). הדבר הטוב היום הוא שיש לי דייט אם הבחורה הכי יפה, חמודה, נחמדה, טובה, עוזרת…. בקיצור הכל בחבילה אחת!
אז בדייט, נפגשנו בחוץ, בפראק. דיברנו. היה הכי טוב בעולם עד שמצאתי שלט מוזר מאוד. לחצתי על הכפתורים ופיתאום הופיע שער ענקי ונשאבנו לתוכו……
"ממה קורה פה?" שאלה אותי רוני. "הכל בסדר" הרגגעתי אותה. ובעצם? גם את עצמי. באתי לתת לה חיבוק מעודד, אבל היא נעלמה. צעקתי "רוני, רוני" ואז, פתאום, הופיע מולי מפלץ גדול – מימדים, כלומר ענק. אבל ממש ענק.פתאום ראיתי יצור נע בידו. צרחת אימה פלחה את האוויר. פתאום הבנתי את מי הוא מחזיק. זו הייתה רוני. "שחרר אותי! מיד! אני אקרא למשטרה!" צווחה רוני. "משטרההההה? מה זהההה?" שאג המפלץ. רוני נראתה חסרת אונים והייתי חייב להציל אותה. לא ידעתי מה לעשות.
דמעות עמדו בעיניי. מלמלתי "מה לעשות? מה לעשות?" שמעתי עוד צווחה. רוני בעתה במפלץ אך זה רק כאב לה. המפלץ בכלל לא הרגיש. פתאום הופיעה מולי רוח לבנה ואמרה לי "שלום. אני סולשית טובה. שמי הוא לוסינדה ואני אחת מבנותיה של רוח הלבנה. המפלץ שאתה רואה הוא כרישונויון. המפלץ היחיד בעולם הזה שמסוגל לפתוח שערים לעולם האדם. אני מבינה שידידתך עומדת להיות הארוחה שלו, אבל אל תדאג. אזמן מיד את צבא הסולשים שיבואו ויעזרו נגדו" היא נעלמה במהירות כלעומת שבאה וכאשר הופיעה שוב לידי היא בכתה. "מה קרה?" שאלתי. היא ענתה "הסולשים… הוא אכל אתכולם. העולם שלנו בסכנה ואתה היחיד שיכול להציל אותו…"