הנבואה – פרק 8

הם חשבו במשך כמחצית השעה מבלי למצוא פתרון, כשלפתע עלה לספיר רעיון.
"אולי אנחנו צריכים לחפש את עליית הגג? אמרת שיש שם שניים-שלושה בתים, כנראה זה שם… איפשהו." היא הציעה, ווויל הנהן.
"אז אנחנו צריכים ללכת לשם, להיכנס לכל בית ולחפש תיבת נגינה." הוא סיכם, וספיר הנהנה. הם יצאו מהספרייה, ווויל הוביל את ספיר לכיוון דלתות היציאה מהמבנה. לפתע שניר הגיח מאחת הדלתות בהמשך המסדרון, והוא נראה כאילו רק קם מהמיטה.
"לאן אתם הולכים?" הוא שאל ופיהק.
"ל'שדות הפרא'. אנחנו משערים שיש שם… חלק מהחידה." וויל אמר.
"אנחנו חושבים ששם נמצאת עליית הגג ובה תיבת הנגינה שאומרת איפה ספר הנבואה שלא כתוב שאומר איפה מקדשי הקריסטל." ספיר הסבירה במהירות, ושניר הנהן.
"אני מניח שלא תמצאו אותה שם, או שאולי תמצאו משהו אחר. מה אמרו בחידה? 'בעליית גג בעולם אחר, הרחק-הרחק אך ממש לידכם, תיבת נגינה תקריא לכם את מקום הימצאו, אך אולי תוביל אתכם אל קופסת האבדון'. זה לא אמור להיות כזה פשוט, ואל תמכור לי שוב את השטות הזאת של תמיד אנשים אומרים דברים כך שישמעו מסובכים כשבעצם הם פשוטים, כי פעם אחרונה שפעלנו לפי זה, נחלנו כישלון חרוץ." הוא אמר, וספיר הפנתה את מבטה אל וויל. "ולמה לא אמרת לי את זה שפעם אחרונה שפעלתם לפי האמירה המטופשת הזאת נכשלתם?" היא שאלה לאט, מבהירה כל מילה ומילה, מדגישה כל הברה והברה. וויל נאנח, ושניר חבט עם ידו במצחו.
"התעלמי ממה שאמרתי עכשיו," הוא מלמל, וספיר הזעיפה פנים.
"אז איפה אתה מצפה שעליית הגג הזאת תהיה?" וויל שאל לבסוף, ושניר חייך.
"בממד השני." הוא אמר בפשטות, ולמרות שאלו היו רק שתי מילים, ספיר התבלבלה.
"מה? ממד שני? איזה ממד שני? מה זה ממד שני?" היא המטירה שאלות, ושניר סימן לה להירגע.
"אנחנו נסביר לך," שניר אמר, "קדימה, וויל, תסביר."
וויל נעץ בו מבט מופתע, וכשהבין שהוא רציני, נראה היה שהוא מתאפק לא להתפרץ.
"הממד השני הוא כמעט אותו דבר כמו הממד הרגיל בו אנו חיים, רק שאפשר להחביא בו דברים שלא יראו בממד הזה." הוא הסביר, וספיר הנהנה.
"אז איך נכנסים לממד השני?" היא שאלה, ווויל נראה מהוסס.
"האמת היא… שאין לי שמץ של מושג." הוא אמר לבסוף, וספיר נאנחה.
"ואני חשבתי שזה יהיה פשוט…" היא מלמלה ונעצה את מבטה בקרקע. "אז מה נעשה?" שניר שאל בלגלוג, ווויל חבט בכתפו בחוזקה. "ויליאם! לא יפה להשתמש באלימות. זה לא חינוכי." שניר הגיב, ווויל חייך בלגלוג. "מי שמדבר," אמר.
"תפסיקו לעשות שטויות, שניכם, ותקשיבו לי," ספיר אמרה בקול מצווה וחסר סבלנות, ושני הבנים השתתקו והביטו בה מופתעים.
"יופי, ככה יותר טוב," ספיר נשמה לרווחה. "אז ככה. אתה, שניר, הולך להגיד לנו איך להגיע לממד השני, כי נראה שאתה די בטוח שאתה יודע, ואם אתה לא יודע, אתה עומד להגיד לנו איך למצוא את הדרך להגיע לשם, כי נראה שאתה די מתמצא באזור."
שניר נותר ללא מילים. "אבל אני לא-"
"ואני לא שואלת." ספיר הוסיפה, וסילקה כל שביב של תקווה בליבו של שניר שהוא יצליח לא להתערב בזה יותר מידי.
"ויליאם יהיה חייב לבוא אתנו?" הוא שאל, ווויל הזעיף פנים. "למה אתה תמיד קורא לי ויליאם? זה נשמע זקן. תפסיק לקרוא לי ויליאם." הוא רטן.
"כמעט תמיד," שניר תיקן אותו, ווויל הזעיף פנים אפילו יותר, אם זה אפשרי.
ספיר החליטה להתעלם מהשאלה ששניר שאל אותה, ובלאו הכי נראה היה ששכח ממנה.
"יופי, אני רואה שאתם מסתדרים, כך שאפשר להתחיל." היא אמרה, ושני הבנים השתתקו שוב. הם הבינו את הציניות שבקולה, ושניר הזעיף פנים גם הוא.
"נו?" ספיר פנתה אל שניר, והוא נראה נבוך. הוא העיף מבט חטוף לעבר וויל, והוא הנהן בתנועה כמעט בלתי נראית. ספיר החליטה להעמיד פנים שלא ראתה את זה.
"אני חושב שנלך לבקר את ידינו הוותיק נייט ראנסו."