love in the city-פרק 27 ♥

"מה?!" שאלתי בלחץ.
"אנ…" הוא עמדלהגיד אבל לירן עם הטיימינג המושלם שלו בדיוק בא.
"מה קורה אחי?" הוא אמר לרון והם התחבקו את החיבוק הזה של הבנים.
"בסדר גבר מה איתך?" רון אמר לו.
"בעזרת השם, אור אני צריך אותך דקה"
"שנייה אני חוזרת" אמרתי לרון ויצאתי אחרי לירן.
"מה?!" שאלתי.
"את הלשנת לאמא?" הוא שאל ישר.
"אממ… בערך?" אמרתי.
"נו באמת אור את רצינית?!" הוא צעק עליי.
"אל תצעק עליי!" אמרתי לו בשקט מחריד כזה.
"טוב מה יש לך?!, ואמרנו שלא מלשינים יותר לא?!" הוא אמר.
"מה יש לי!? מה יש לך ימעצבן?! אתה גם כן מביא לפה כל יום סטוצים הביתה, וגם מביא לפה את אבירן שאני לא יודעת מה יש לו ממני! וגם אתה עוד מתלונן עלי?!" נתתי לו נאום.
"טוב יאללה תחזרי לחבר שלך הוא מחכה לך." הוא אמר לי והלך, יואו איך רציתי לתת לו כאפה באותו רגע…
"היי" אמרתי לרון בשקט כשנכנסתי.
"מה קורה?" הוא שאל.
"כלום… לירן דפוק והלוואי שהיה לי אח אחר!" אמרתי לו יחסית בקול.
"אויש נו אור דיי כבר, הוא רק רצה להביא לפה חבר ועכשיו הוא פוחד מהעונש שיתנו לו" הוא אמר.
"כן אתה צודק.. ומה רצית להגיד לי?" שאלתי בלחץ שוב.
"רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך, אבל לירן הרס לי את כל הדרמה.." הוא אמר.
"חחח אתה דפוק" אמרתי לו והתישבתי עליו.
"דפוק אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותי נשיקה תשוקתית, נפלנו אחורה כשאני עליו והמשכנו להתנשק, פתאום שמעתי מישהו קורא לי "אור!" מהדלת, אני ורון ישר התנתקנו וראינו את רן מאחורי. אלוהים מתי אני אלמד לנעול?!
"מה.?" שאלתי עצבנית.
"בואי רגע" הוא אמר.
"פעם אחרונה!" אמרתי לרן ויצאתי אחריו.
"מה?!" שאלתי כשיצאתי וראיתי את שלו ולירן ליד החדר של רן.
"תקשיבי, עכשיו זה לא קשור לכלום… מה אמרתי לך על רון?!" לירן אמר לי.
"אוקיי זהו זה! נמאב לי סופית! אתם!" אמרתי והצבעתי עליהם "לא מחליטים עליי! ולא מעניין אותי מה אתם חושבים על מה שאני עושה, ואני יעשה מה שאני רוצה, וגם אם זה להזדיין עם כל העולם! אז אני עפתי מפה!!" צעקתי עליהם, הלכתי לחדר שלי ומשכתי משם את רון לכיוון הדלת.
"אור תחזרי עכשיו!" רן צעק לי.
"הייתם מתים! צ'או!" אמרתי להם כשאני גוררת את רון מאחוריי.
"מה קורה אור?" רון המסכן שאל אותי.
"דיי כהר אני לא יכולה איתם יותר.." אמרתי והתחלתי לבכות לו על הכתף, הוא הרגיע אותי והתישבנו על איזה ספסל ליד הבריכה של הבית שלי.
"מה קרה?"
"הם לא רוצים שנהיה ביחד" אמרתי לו והמשכתי לבכות.
"דיי אל תבכי אור זה שובר אותי מבפנים.." הוא אמר ואני לאט לאט הפסקתי לבכות.
"את רוצה לישון אצלי?" הוא שאל והוסיף:"אין אצלי אף אחד" ואני הנהנתי.
נכנסתי למכונית שלו והוא נסע לבית שלו.
הגענו ונשכבנו ביחד על המיטה וצפינו בטלויזיה, ולאט לאט נרדמנו.
קמתי בבוקר מהשעון המעורר שלי באייפון, הלכתי לצחצח שיניים, פתחתי מברשת חדשה, הלכתי להעיר את רון. נישקתי אותו מלא פעמים בפנים נשיקות קטנות, ואחרי חמש שניות הוא פתח עיניים.
"בוקר טוב חתיך" אמרתי לו.
"בוקר טוב יפה" הוא אמר ונישק אותי נשיקה קצרה בפה.
"תתארגן מהר אנחנו צריכים לעבור דרכי" אמרתי לו, עברו עשר דקות וכבר היינו בדרך לבית שלי.
"רון אתה רוצה לחכות לי כאן?"
"איך שבאלך…"
"אז תחכה כאן, אני יעשה את זה מהר… אין לי מה לחפש שם" אמרתי ויצאתי.
נכנסתי מהר לחדר שלי בלי שאף אחד יראה והתלבשתי והסתרקתי, וכבר עברה רבע שעה.
ירדתי מהר עם התיק שלי ושמתי בתוכו את האוכל, ושני טוסטים לעכשיו לי ולרון.
עמדתי לצאת ואז טליה נזכרה לתפוס אותי.
"אורי! שכחת את המפתח" היא אמרה. מזל שזה רק זה!
"אויי תודה טליה אוהבת אותך ביי" אמרתי מהר ויצאתי.
נכנסתי למכונית ורון התחיל לנסוע לבצפר.
"טוב ביי אהובי" אמרתי לו לפני שיצאתי מהמכונית.
"מה ביי?! אני הולך ללוות אותך לכיתה" הוא אמר ואני נאנחתי.
"אתה לא סומך עליי?!" שאלתי.
"לא" הוא ענה בקצרה וצחק, גיחכתי ויצאנו ביחד כשאני מחזיקה לו במותן והוא בכתף שלי.
כולם התחילו לנעוץ בנו מבטים, רון ראה שזה מפריע לי והוא צעק: "תעיפו תמבטים לפני שאני יעיף אותכם!" הוא אמר ואני צחקתי.
"אין עלייך!" אמרתי לו וחיבקתי אותו חזק בשתי הידיים.
"חחח טוב יאללה אורה לא לעשות בעיות! דיר באלקום אני תופס אותך מחוץ לשיעור" הוא אמר לי.
"טוב אבא" אמרתי לו.
"שתקי טוב?" הוא אמר ונישק אותי נשיקה אחרונה לפני שנכנסתי לכיתה.
"ביי"
"ביי יפה" הוא אמר לי והלך. נכנסתי לכיתה והיה לנו עכשיו מבחן במתמטיקה, אני אלופה בזה :)
סיימתי את המבחן לפני הזמן ונשארה לי חצי שעה לטייל מחוץ לכיתה.
הלכתי למחששה וכמובן כולם היו שם, וגם רון, וכולם עישנו… אני לא סובלת שהם מעשנים!
"מה אמרתי לך בבוקר?" הוא שאל והוציא את העשן לכיוון אחר.
"תרגע סיימתי את המבחן לפני הזמן" אמרתי לו והתישבתי לידו בספסל.
"ניצלת" הוא אמר וגיחכתי.
עברה החצי שעה, אף אחד לא דיבר… לא היה ממש משהו לעשות והכל הסתכם בזה שאני ואחים שלי לא מדברים. יש לי רעיון מה לעשות להם בחזרה! אבל לא עכשיו..
עבר לו היום לימודים, חזרתי הביתה ב0 13:00 כי היה לי יום קצר היום,
נכנסתי הביתה וראיתי את אבירן.
"היי" אמרתי לו, והוא התעלם!
"היי!!" אמרתי שוב הרבה יותר חזק והוא שוב התעלם, זרקתי עליו כרית ואז הוא כאילו התעורר.
"מה את עושה?!"
"תלמד לענות כשפונים אלייך!" אמרתי לו והלכתי למטבח לאכול.