אני אהבתי אותך

"אני אהבתי אותך"את אמרת לי, וברחת מחיבוקי.
"רבים אהבו אותי" אמרתי, יודע בדיוק מה יקרה עכשיו.
"אני אהבתי אותך, ואתה הרסת אותי"
את אמרה, ולא הייתי בטוח אם דיברת אליי או אל עצמך.
"הרסתי רבים לפניך" עניתי, עוקב אחרייך בעיניי.
"ואהרוס רבים אחרייך" עניתי לאחר שנייה.
"אתה מפלצת" את אמרת, ואני חושב שזה היה אמור לפגוע בי.
"תודה" אמרתי, בחיוך קטן, צדדי.
"זה לא מצחיק" את אמרת והתחלת ללכת סביב החדר.
"באמת?" שאלתי אותך, מנסה להוציא את המרב מהסוף.
"כי אני מוצא את זה משעשע בהחלט" אמרתי,
מתנהג כמו המפלצת שאת חושבת שאני.
"אתה מוכן להפסיק?" שאלת, מנסה לחשוב כיצד לסיים את כול זה.
"אני מפלצת,זוכרת?" שאלתי אותה בחיוך.
"מה זה קשור?" היא שואלת, נעצרת באמצע צעד.
"אז אני מתנהג כמו אחד" אמרתי, וגיחכתי לעברך.
"זאת אומרת, אני מתנהג כאדם שאת תחשיבי למפלצת"
הוספתי לאחר מחשבה.
"כך באמת מתנהגת מפלצת, לא?" קולך חתך את הדממה בינינו.
לרגע, לא ידעתי מה לענות לך, אז פשוט צחקתי.
"לא, מפלצת הייתה הורסת את חייך" אמרתי, ידעתי בדיוק מה תגידי.
"אבל זה בדיוק מה שאמרתי, אתה הרסת את חיי" את אומרת,
ואני מרגיש לרגע, שהחיים הם תסריט, ואני האדם היחיד שטרח לקרוא אותו.
"הו, לא" עניתי לך, ותפסתי בקווצת משיערך "אני, רק שיחקתי בהם מעט"
הוספתי, וחייכתי אלייך
"את לא רוצה לגלות מה מפלצת אמיתית הייתה עושה"