סיפורי ערסים :) אלירן ותהל עונה שנייה פרק 8

עונה שנייה פרק 8 :)

" את פשוט דפוקה " מאי אמרה. סיפרתי לה שראיתי את אלירן אתמול.
– " אני לא , הוא לא ידבר איתי מתי שיתחשק לו. אני לא בובה " אמרתי.
" בגלל שאת לא בובה היית צריכה לדבר איתו "
– " היי אלירן. כן הכל טוב. אני מוכנה לשכוח ששברת אותי , אני סולחת לך על כל הימים שבכיתי בגללך.
לא אצלי אין חדש. אצלך ? "
" אחלה דו שיח היינו יכולים לפתוח " הוספתי.
" איך היה לך אומץ להגיד לו את זה אחרי שכבר כמה חודשיים את מנסה לרדוף אחריו ? "
– " ללב היה אומץ לא לי " אמרתי ונכנסתי לפייסבוק.
– " הוא הוריד את החסימההההה!!! " אמרתי באושר.
" אלירן ? " היא שאלה.
– " לא , סבא שלי "
" מה את מתלהבת ? את הרי לא מכירה אותו לא ? " היא שאלה וחייכה חיוך מתחכם.
– " שתקי תני לי להתלהב " נכנסתי לקיר שלו.
אין כ"כ דברים שחדשים לי. תמיד הייתי נכנסת אליו ממאי ומתעדכנת מה קורה אצלו ,
למרות שהוא בקושי עידכן משהו בזמן האחרון.
– " אני מטומטמת הא ? " שאלתי אמרתי.
" לגמרי "
– " פשוט עיצבן אותי , הוא לא יכול לדבר איתי מתי שהוא רק רוצה "
" אני מבינה אותך , אבל יכולת לנצל את המצב הזה לטובתך "
– " מטומטמת או כן ? " שאלתי שוב באנחה.
" מטומטמת שהולכת ללמוד מהטעויות שלה " היא אמרה.
כנראה שדיפדפתי יותר מידי בתמונות שלו , עד שהגעתי לתמונות שלנו ביחד..
כשעוד היינו ביחד..
– " זה יחזור ? " שאלתי.
" ופה את ניכנסת לתמונה " היא אמרה.
– " כן.. "
" את חייבת ללמוד להוריד את האגו לפעמיים "
– " זה לא קשור לאגו , ואין לי בכלל דבר כזה " אמרתי.
" כן אח שלי הגיבור.. לך אין אגו ??? " היא שאלה.
– " אולי קצת.. טיפה "
" טוב דייייייי " היא הרימה את הקול וכיבתה את המסך.
שקעתי בתמונות שלנו.
כל תמונה ותמונה שאני עוברת הרשרושים שהיו לי בלב גדלו ,
– " צודקת. אני הולכת.." אמרתי. שכחתי לרגע את ההשלכות של הרגעי אושר האלה.
היא תפסה לי את היד שנייה לפני שיצאתי מהחדר.
" חיוך " היא אמרה.
חייכתי.
" הוא אמיתי ? " היא שאלה.
– " תגידי לי את " גיחחתי.
" חצי קלאץ "
– " מחר הוא יהיה קלאץ שלם , מבטיחה " אמרתי.
" שום מחר , עכשיו! " היא אמרה.
– " הנה עכשיו יקרציה " אמרתי וחייכתי.
" יופי. משוחררת " היא אמרה וקרצה.

– נקודת המבט של אלירן –
" יאלה אני הלכתי " אמרתי לברוך.
– " מחר תבוא מוקדם , יש הרבה עבודה " הוא אמר.
" כן המפקד "
הוא חייך חיוך של מיליון דולר.
הוא חולה על זה שמרימים אותו למעלה הגאוותן המזדיין הזה.
יצאתי מהבניין והלכתי לכיוון החנייה.
קלטתי את תהל מרחוק , או שאני מדמיין אותה מאתמול או שזאת היא באמת.
המשכתי להתקדם לכיוון האופנוע , אחרי אתמול היא ממש לא מעניינת אותי.
אבל רגע ? מה היא עושה פה ?
זה לא מקום להסתובב בו , במיוחד בחושך.
עליתי על האופנוע והתקדמתי אלייה.

– נקודת המבט של תהל –
יצאתי מהבית של מאי , לא רציתי לחזור הביתה.
הייתי צריכה לנשום אוויר , הייתי צריכה להפנים שמה שהיה.. נגמר ?
המשכתי רק ישר מהבית שלה , רציתי ללכת במקומות חדשים.. נימאס לי ללכת לבכות באותם מקומות.
אחרי רבע שעה שאני הולכת , הגעתי לבניינים מוזנחים כאלו.
מוזר. אף פעם לא יצא לי להגיע לכאן.
המשכתי עוד קצת , השכונה הזאת סיקרנה אותי.
אופנוע שחור עצר לידי והסתכל עליי.
הקסדה כיסתה לו את הפנים וראו רק את העיניים שלו. המבט , העיניים.. איך אני לא אזהה ?
" מה את עושה פה ? " הוא שאל. הקול שלו..
– " מה אכפת לך ? " שאלתי.
" צודקת , באמת לא אכפת לי " הוא אמר ובא להתניע את האופנוע.
נזכרתי בשיחה שהייתה לי היום עם מאי , שאני חייבת להוריד מהאגו טיפה ,
שאני חייבת לשכוח לכמה דקות את כל מה שעברתי בגללו..
– " שואפת אוויר " חזרתי בי שוב מהר.
" פה דווקא ?? " הוא שאל והסתכל עליי במבט עצבני טיפה.
– " אתה מוכן להוריד את הקסדה ? " שאלתי.
הוא הוריד את הקסדה והחזיק אותה ביד.
– " מה זה המקום הזה ? " שאלתי.
" מקום שלא בשבילך " הוא ענה בקול מאיים.
– " נראה מפחיד " אמרתי.
" יופי. עכשיו תעשי פרסה ותחזירי הביתה " הוא אמר.
ניפגעתי טיפה. אלירן שלי היה מציע להחזיר אותי הביתה ,
אלירן שלי לא היה נותן לי לחזור לבד , במיוחד בלילה.
הסתובבתי והתחלתי לחזור לכיוון הביתה.
הרגשתי את האורות של האופנוע עדיין מאחוריי.. שונאת שמסתכלים עלי.
– " נוו תתקדם! " הסתובבתי וצעקתי לו.
הוא התקדם אליי טיפה עם האופנוע.
" מפחדת לחזור עם זרים ? " הוא שאל. ניסה לעקוץ אותי על השיחה הקודמת.
– " במיוחד עם הם ניראים כמוך " אמרתי בציניות.
" תעליי " הוא אמר והושיט לי את הקסדה.
– " לא נוסעת עם זרים " אמרתי. ושוב.. האגו.
" היית עם הזר הזה שנה " הוא אמר והסתכל לי בעיניים. המיס אותי..
שתקתי.
" טוב את עולה ? " הוא שאל והושיט לי שוב את הקסדה.
– " יש רק קסדה אחת ? " שאלתי. בשנייה הוא שיכנע אותי.
" לא ידעתי שאני הולך לפתוח הסעות " הוא אמר.
– " אז עזוב , אני אחזור ברגל " אמרתי.
" תפסיקי עם המשחקים " הוא אמר ומשך אותי מהמותניים ,
היינו שנייה מנשיקה.. הוא הסתכל לי בעיניים ,
כבר הרגשתי את השפתיים שלו.
בזמן שאני שקעתי בעיניים שלו.. הוא שם לי את הקסדה.
" אין לי את כל הזמן בשבילך , תעלי כבר " הוא אמר בזלזול.
– " אבל מה איתך ??? " הרמתי את הקול.
" מקסימום.. " הוא בא להגיד וקטעתי אותו.
– " שתוק " אמרתי והסתכלתי עליו עצבנית.
" אני אסע לאט " הוא גיחח.
" מילה שלי נוו " הוא הוסיף.
עליתי.
הגענו עליי הביתה.
– " תודה על ה.. " באתי להגיד והוא קטע אותי.
" שלא תתרגלי " הוא קרץ.
– " קח " גיחחתי ונתתי לו את הקסדה.
הייתי צמודה אליו. ניצלתי את הרגע ונישקתי אותו.