חלום בלהות

שוב אותו חלום. חלום הבלהות שאף פעם לא יגמר. כמו בכל פעם, אני מוצאת את עצמי בתוך חדר סגור, חסר כל חלונות או ריהוט. כתמי דם מכתימים את הקירות הלבנים ורצפת העץ החיוורת.
אני שוכבת על הרצפה, באמצע החדר. כל גופי כואב וראשי מסוחרר. איני יודעת מה אני עושה כאן, לא ידעתי אף פעם ואני מניחה שגם לא אדע. אני קמה מהרצפה באטיות ומנסה לאזן את העמידה שלי.
אני עומדת עם הפנים לדלת שחורה, שהופיעה ברגע שקמתי. וכמו כל פעם אני פותחת אותה, למרות שאני יודעת שמעשה זה בסופו של דבר יוביל למותי. אני יוצאת מהחדר למסדרון ארוך וריק. המנורות התלויות על התקרה מתנדנדות באטיות וחלקן מהבהבות. אני מתחילה ללכת בתוך המסדרון הארוך ועם כל צעד שאני עושה כך האוירה נעשת מפחידה יותר ויותר.
לאחר זמן רב אני מסתובבת לאחור, לגלות שכל הנורות כבו וכל מה שניתן לראות זה חשכה אינסופית. רוח קלה מעיפה את שערי לאחור, מקורה לא ידוע. פחד בלתי מוסבר עוטף אותי ואני צועדת מספר צעדים אחורה.
שניות ספורות עוברות ואני מסתובבת ומתחילה לרוץ, הכי מהר שאני יכולה. אומנם זה לא עוזר לי.
פתאום אני נופלת, כל האורות מסביבי נכבים. הדממה מלחיצה אותי, אני מצפה שמשהו יגיח מתוך החשכה אך זה לא קורה. אני מנסה לפתוח את פי לעזרה אך איני מצליחה ואז אני נזכרת, השפתיים שלי נתפרו. אני אוטומטית מרימה יד ונוגעת בתפרים, אני לא יודעת מתי הכל קרה ואיך הגעתי למצב הזה.
אני עוצמת את עיני בתקווה להתעורר אך כשאני פותחת אותם אני רואה נערה מולי. היא יושבת על ברכיה ומסכלת עליי, עניה האדומות והקרות אינן מרתיעות אותי. שערה שחור וסבוך,היא שמה יד על פיה. אני מושיטה את ידי אליה, היא עושה את אותו הדבר ורק אז ני מבינה שמי שאני רואה זו בעצם הבבואה שלי.
ברגע זה המראה נסדקת ונשברת לאלפי רסיסים.
דמעות יורדות מעיני ואני לא יודעת מה עשות.
"זה בסדר." קול רך ונעים נשמע מאחורי, אך אני יודעת כי זה הוא שקר.
"הכל יהיה בסדר." אני מקבצת את ידי לאגרוף ומכה באדמה, רק כדי לגלות שאני יושבת בתוך שלולית של דם.
"הכל יהיה בסדר, אל תפחדי." אני קמה ממקומי, וכמו בכל פעם אני רצה הרחק מכיוון הקול. אני רצה במהירות, מנסה לברוח מהקול. עיני מביטות קדימה ואני מתחילה לראות אור עמום.אני רצה לכיוון האור ומגיעה פעם נוספת למסדרון הארוך. הדלת השחורה מופיעה מולי ואני ללא שום היסוס נכנסת פנימה, אבל איני מגיעה לחדר הקודר בו התעוררתי.
בפנים אני רואה נהר עם מים שצבעם אדום, אך הם אינם דומים לדם. בקצה הנהר יש מין פתח,מעבר מסוים ואני מתפתה לעבור דרכו. אני נכנסת למים וצועדת לעבר הפתח.
"את אף פעם לא לומדת." נשמע אותו הקול עם נוספת. באותו רגע אני מרגישה כאב חד באזור החזה וכשאני מסתכלת אני רואה דם. אני מטמוטטת על הרצפה, מדממת למותי, כמו כל פעם.
"בהצלחה בפעם הבאה." אומר לי הקול, בזמן שאני עוצמת את עיני, מתייסרת בכאבים.
ואז כהרף עין הכל נעלם. ואני מוצאת את עצמי פעם נוספת באותו חלום הבלהות שלא יגמר.
כמו בכל פעם, אני מוצאת את עצמי בתוך חדר סגור, חסר כל חלונות או ריהוט. כתמי דם מכתימים את הקירות הלבנים ורצפת העץ החיוורת.