BooksIsMyDrug
הייייי!!!!!!!!!
עוד פרק...
אני יודעת שזה פרק משעמם וקצר ואני מצטערת אבל אני מבטיחה לכם שהפרק הבא יהיה פחות משעמם!!!
חוץ מזה ככל שהסיפור ממשיך מגלים חלק קטן בסוד של רוז...(ספוילר קטן)
מי חושבת שהיא יודעת מה הסוד של רוז??
אני די במחסום כתיבה כרגע אבל אני מבטיחה להעלות עוד פרק בימים הקרובים!!

תהנו :)
נ.ב.
תשאירו תגובות כדיט שאני אדע אם להמשיך את הסיפר? אם לתקן משהו או להוסיף? וסתם בשביל שאניאדע מה אתן חושבות..

unforgettable-בלתי נשכח פרק 6

BooksIsMyDrug 25/01/2014 599 צפיות 4 תגובות
הייייי!!!!!!!!!
עוד פרק...
אני יודעת שזה פרק משעמם וקצר ואני מצטערת אבל אני מבטיחה לכם שהפרק הבא יהיה פחות משעמם!!!
חוץ מזה ככל שהסיפור ממשיך מגלים חלק קטן בסוד של רוז...(ספוילר קטן)
מי חושבת שהיא יודעת מה הסוד של רוז??
אני די במחסום כתיבה כרגע אבל אני מבטיחה להעלות עוד פרק בימים הקרובים!!

תהנו :)
נ.ב.
תשאירו תגובות כדיט שאני אדע אם להמשיך את הסיפר? אם לתקן משהו או להוסיף? וסתם בשביל שאניאדע מה אתן חושבות..

טוב..
אז לפני הפרק רציתי להגיד תודה לכל הקוראות והקוראים (אם יש) המקסימים של הסיפור הזה..
תודה שעוד לו נטשתם אותו..
תקראו את הרציתי להוסיף!!!
————————————————————————-

מהפרק הקודם:
"את יכולה להישאר אם את רוצה." עדיין מחזיק בי.
"אני לא חושבת שזה רעיון טוב, חוץ מזה אני צריכה ללכת לדבר עם אח שלי."
"אה, אוקיי. תבואי אחר כך?"
"נראה." אמרתי, יצאתי מהדלת וחייגתי לרוג'ר.

הגעתי הביתה ורצתי לדבר עם תומאס, אבל מישהי הקדימה אותי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פרק 6:
שיט. אני לא מאמינה שהיא העזה להגיע לפה אחרי מה שקרה אצל כריס. טוב. בעיה שלה. היא חייה בסרט אם היא חושבת שאני לא אספר לתומאס.
"רוז." שמעתי את קולו של תומאס.
"היי."
"מתי חזרת?"
"הרגע."
"יופי, מעולה. יש לנו חדשות למסור לך." לנו?
"מה קרה?" שאלתי, עדיין לא מבינה מה קורה פה.
"את מוכנה לזה?" הוא שאל.
"נו כבר." אמרתי, מאבדת סבלנות.
"אני וסוזן מקדימים את החתונה ואנחנו כנראה נתחתן בסוף השבוע הבא." הוא אמר כולו מחייך.
"מה?" אמרתי כלא מאמינה.
"כן. למה את לא שמחה?" סוזן שאלה.
"אני שמחה. פשוט קצת מופתעת." אמרתי ויצאתי מהר לחדר שלי.

איך הוא יכול לעשות את זה? הוא מכיר את הבחורה 3 חודשים והוא מתחתן איתה בעוד שבוע. אני חייבת לעצור את החתונה הזאת לא משנה מה. אני לא אתן לאח שלי לעשות את הטעות הכי גדולה של חייו גם אם הוא ישנא אותי על זה.
סוזן הלכה אחרי שעה ואני הלכתי לחדר של תומאס. הוא ישן, אבל בכל זאת הערתי אותו. זה מספיק חשוב.
"תומאס."
"מה? הכל בסדר, רוז?"
"סוג של."
"מה קרה?"
"אני צריכה לדבר איתך על סוזן."
"נכון שאת שמחה בשבילי שסופסוף מצאתי את האחת שלי?"
"כן, רק שעוד לא מצאת אותה."
"על מה את מדברת?" הוא שאל והתיישב לידי.
"אני מדברת על זה שסוזן בוגדת בך."
"מה?"
"זה נכון."
"את משקרת. סוזן לא תבגוד בי. היא אוהבת אותי."
"תומי, למה שאני אשקר לך?"
"אל תקראי לי תומי." הוא אמר וקם בעצבנות.
"אתה לא מאמין לי." איך הוא לא מאמין לי? הוא מכיר אותי 17 שנים מאז שנולדתי והוא בוחר להאמין למישהי שהוא הכיר לפני 3 חודשים. זה לא תומי שאני הכרתי. חוץ מזה, ממתי מפריע לו שאני קוראת לו תומי? ככה קראתי לו מאז שהייתי תינוקת והוא אף פעם לא התלונן.
"למה שאני אאמין לך?" הוא שאל ואני לא האמנתי למשמע אוזניי.
"מה זאת אומרת? אני אחותך, למה שאני אשקר לך?"
"אולי רע לך לראות אותי עם מישהי מאז מה שקרה עם סם."
"אתה רציני?" שאלתי כלא מאמינה.
"כן. או שאת חושבת שאני לא אתייחס אלייך יותר."
"תומי." אמרתי. "אני אהיה יותר ממאושרת שתמצא מישהי לבלות איתה את שארית חייך אבל סוזן היא לא הבחורה בשבילך." אמרתי ושמתי לב שהוא מתחיל להירגע קצת.
"אני אוהבת אותך תומי ואני רוצה שתהיה מאושר יותר מכל דבר אחר. רק אל תעשה טעות ותתחתן עם סוזן."
"את בטוחה ב 100% שהיא בגדה בי?"
"כן." אמרתי.
"טוב."
"אז אתה מבטל את החתונה?" שאלתי מחייכת.
"לא. אני הולך לדבר עם סוזן."
"מה? למה?"
"כי היא ארוסתי ואני רוצה לדעת למה היא עשתה את זה."
"אתה תתחתן איתה בכל מקרה?"
"אולי זאת הייתה מעידה חד פעמית."
"זאת לא הייתה מעידה."
"איך את יודעת?"
"אתה מכיר את כריסטופר קולינס?" שאלתי.
"כן. למה?"
"איתו סוזן יצאה."
"איך את יודעת?"
"דיברנו באחת המסיבות של אמא ואבא והוא סיפר לי שיש לו חברה ושקוראים לה סוזן."
"אולי הם נפרדו?"
"הם נפרדו." אמרתי והוא חייך. "היום." הוספתי והחיוך נמחק מפניו.
"איך את יודעת?"
"הייתי שם."
"למה?"
"כשהכרת לי את סוזן נזכרתי שככה קוראים לחברה של כריס ורציתי לוודא שזאת לא אותה הסוזן אז הלכתי אליו." הפסקתי.
"נו?"
"היא פתחה לי את הדלת ומשם הכול התחיל להתדרדר וזה נגמר בכך שכריס נפרד ממנה."
"אני צריך לדבר.."
"די תומי, אל תדבר איתה היא רק תשקר לך שוב." התפרצתי.
"אני צריך לדבר עם כריסטופר."
"אה." אמרתי במבוכה.
"תודה שסיפרת לי."
"אז, אתה לא שונא אותי?"
"למה שאני אשנא אותך?"
"לא יודעת."
"אני אוהב אותך ותמיד אוהב לא משנה מה."
"גם אני אוהבת אותך."
"בואי."
"לאן?"
"לכריסטופר. יש לנו על מה לדבר." הוא אמר ונסענו לביתו של כריסטופר.


תגובות (4)

אני חולה על הסיפור שלך !

25/01/2014 10:16

תמשיכי!
את כותבת יפה :)

25/01/2014 10:19

זה מושלם!

25/01/2014 10:47

תמשיכייי

25/01/2014 12:22
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך