החזרה שלי לאתר וכול הסיבות שהובילו לכך ^.^

התגעגתם ? דיי בטוחה שהתשובה לא כי בכול זאת חא הייתי כאן מספיק זמן כדי לצבור
"מעריצים" אני דיי בטוחה שזאת המילה. טוב אז אני אחסוך מכם את הפתיחות הארוכות שלי
ואגיע לעניין.
אז למה מתחתחילה פרשתי? כול התשובות הרגיליות לימודים חברים שיעורים
אבל זה לא הדבר היחד שגרם לי לעזוב את הכתיבה יותר משנה
הסיבה העיקרית היא המחסור כתיבה שלי הייתי ממש תקועה בבוץ
שוקעת שמה בשמחה ובעצלנות בלי כוח לצאת ממנו .
אחרי המעבר הקיצוני לבית ספר אחר אני מרגישה שינוי עצמי אדיר
עוד בתחילת השנה ניסיתי דרכים לכתוב חשבתי שהאוירה הבית סיפרית
תתן לי להשראה לאיזה ספר אבל זה כול כך מוזר שהרבה כול כך מחשבות
רעיונות רגשות מסורבלות לי בראש ואני פשוט מרגישה כזה רצון
לכתוב את הכול במילים הכי גבוהות ובתיאורים הכי טובים
אבל בפועל אני נשארת תקועה מול מסך מחשב דלוק ולא יודעת איך להזיז
את אצבעותיי על המקלדת ולשפוך על מסך לבן ריק אוקיינוס של רגשות
ומחשבות. במבט לאחור אולי זה מה שעצר אותי מלכתוב הדחיסה של הרבה מראות
מקרים ורגשןת בתוך קופסא שאנחנו בני האדם נוהגים לקרוא לה "מוח"
גרמה לי למחסור כתיבה.
אחת הסיבות שהבנתי שחסרו לי כדי להתחיל לכתוב מחדש זאת הקריאה
שגם אותה למען האמת זנחתי בשנה הזאת.
עד שבקרתי בספריה שנממאת עצלי בבית הספר. ספריה גדולה להחריד
אני מוכרחה לומר, אבל זה המקרה שהחזיר לי את הריח הזה של הספרים
הריח המיוחד הזה שגורם לך לברגשה שבא לך לקרוא כול ספר בהיכל הענק הזה.
לקחתי ספר. שאני בשלבי סיום קריאתו ספר שמילא אותי שוב ברצון הכתיבה
ברצון הקריאה. והוא נתן לי את ההבטים השונים לעולם.
ממליצה באמת לכול אוהב, חובב, ומכור לספרים לקרוא אותו
"מישהו יודע את שמי" הוא אחד הספרים שפשוט ידי לא עוזבות אותי כפי שאמרתי
קודם אני בשלבי סיומו, הספר פשוט מראה את כוח הדמיון והמחשבה הכאב הבדידות כול
הרגשות םשוט מתרכזות ב-300 עמודים שכול אחד מהם הוא עינוג אלוהי לאותה קופסא
שציינתי מקודם. אני מלאת רצון כתיבה אז מכווה שאת גם מלאי רצון לקריאה ומוסר ההשכל
שלי מכול זה שהכתיבה והקריאה הם המפלטים הכי טובים שלי.