מבט של אהבה- (סיפור על וואן דיירקשן)-פרק 2

"מה התנאי?" שאלה אמבר… שעד שאני יסיים לארוז את המזוודות ואת הדברים שלי את לא תשמעי אותם, ובטח שלא על פוול ווליום!, את יכולה באוזניות ,אמרתי לאמבר… "סבבה, עשינו עסק!" אמרה אמבר .. ואני הייתי מרוצה.
"יום למחרת בצהריים"
חברות שלי חיכו לי מחוץ לביתי עם המכונית של לין… ואני לקחתי את המזוודות של ונפרדתי מכולם מאימי, מאבי ומאחותי הקטנה אמבר בחיבוק אחד גדול וצעקתי לכולם "אני יתגעגע אליכם מאוד!", ובמיוחד אלייך צעקתי לאחותי ושלחתי לה נשיקה והיא שלחה לי בחזרה, ואמרה לי: "אל תשכחי את ההסכם שלנו" ,אל תדאגי אני לא ישכח צעקתי לה וסגרתי את הדלת ועליתי למכונית של לין… לאחר חמש שעות, המטוס נחת והגענו לבריטניה!.. אני, לין, נועה ,לילה ומדיסון ירדנו מהמטוס, לאחר שלקחנו את המזוודות שלנו תפסנו מונית גדולה ונסענו לכתובת של הדירה שאנחנו אמורות לגור בה.. באותו זמן בבריטניה היה 6 בערב… לפתע הגענו לבניין יפה ,מפואר וגדול מאוד.. כולנו מאוד התלהבנו ממנו, ירדנו מהמונית ונכנסנו לבניין שבדיוק חמישה בנים יצאו ממנו לבושים עם משקפיים גדולות וכובעים "זה היה מוזר" חשבתי.. בטעות נתקלתי עם הכתף באחד מהם ונפל לי הפלאפון.. רציתי להרים אותו , וכשבאתי להרים אותו בדיוק גם הבחור שנתקלתי בו בא להרים אותו, הוא אמר לי "קחי וסליחה שנתקלתי בך".. אמרתי לו ,תודה ואני מצטערת שנתקלתי בך.. הוא חייך חיוך כובש חיוך שלא הייתי מסוגל להוריד ממנו את העיינים!, וחייכתי אליו בחזרה אחרי כמה שניות שאנחנו מסתכלים אחד על השנייה אחד החברים שלו קרא לו "הארי!, אתה בא?" הארי הסתובב ואמר: "כן, כן אני בא,!" ואמר לי "ביי" הוא הסתובב והלך הבנתי שקוראים לו הארי וצעקתי לו לפני שהוא נעלם "תודה הארי" והוא הלך ואני נכנסתי לבניין.
~~נקודת מבטו של הארי~~
אני וחבריי ללהקה ייצאנו מהבניין בכדי ללכת למועדון ושמנו כובעים ומשקפיים כדי שלא יזהו אותנו בכל זאת אנחנו "וואן דיירקשן" ברגע שייצאנו מהבניין חבורת בנות נכנסו לתוך הבניין עם מזוודות והבנתי שהן השכנות החדשות… לרגע חלמתי ונתקלתי באחת הבנות ונפל לה הפלאפון.. באתי להרים לה את הפלאפון ואמרתי לה "סליחה שנתקלתי בך" והסתקלתי עליה היא כל כך יפה חשבתי לעצמי.. "תודה, ואני מצטערת שנתקלתי בך" היא אמרה לי וחייכה, החיוך שלה כל כך יפה כמו העיניים שלה, לא יכולתי להפסיק להוריד ממנה את העיינים ולאחר כמה שניות שהסתקלנו זה על זו, זאיין היה חייב לצעוק לי "הארי!, אתה בא?" אמרתי לו "כן, כן אני בא! ואמרתי לה ביי… הסתובבתי והלכתי ואז שמעתי אותה צועקת "תודה הארי" ועלה חיוך על פניי.. הרגשתי מאוהב., אבל איך! מאוהב! במישהי שראיתי לכמה שניות! ..והמשכתי ללכת עם חבריי: זאיין, ליאם, נייל ולואי…
~~נקודת מבטה של אלינור~~
אני וחברותיי עלינו במעלית בזמן הזה לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו, על הארי, המעלית נעצרה והגענו לקומה השלישית ונכנסנו לדירה מספר 45.. נועה פתחה את הדלת וכולנו היו עמומות מהדירה היפה והגדולה הזאת כולנו נכנסנו בריצה והתחלנו להשתולל ולקפוץ היינו מאוד שמחות מהדירה הזו.. לאחר שעה של התרגשות ולאחר שכל אחת ראתה את הבית, כל אחת הלכה לחדר שלה והסידרה את הדברים שלה…..