מסכות.

כל הפרצופים קפואים.
אני עוברת על פניהם, מסכות לבנות עוטות אותם.
קור מחלחל לעצמותיי, כאב פוגע בבשרי.
הם כולם מזויפים.
אני מתיישבת על הרצפה, ונעצרת. מפסיקה אותי מלהתקיים.
מוחקת את נשמתי, ומוכרת אותה לשטן.
אני עוטה מסכה לבנה על פניי.
עכשיו אני כמוכם, מפלצות יפות, כחבריי.