המלחמה האחרונה- פרק 5

אדי הביט בדמות שמולו. שיער חום עם גוון זהוב, עיניים כחולות, לחיים גבוהות שמזכירות לו את השדונים בסיפורי האגדות שהיו נוהגים לקרוא לו בפנימייה הצבאית בילדותו. הוא הסתובב ימינה, אבל שמר על קשר עין עם הדמות. גם היא הסתובבה- לשמאל. אדי והדמות הפשילו את השרוול לכתף וניסו לעשות שריר, אף אחד מהם לא הצליח.
אדי הפנה גב למראה ונמרח באנחה על מיטתו. הוא היה מהותיקים שהגיעו לכאן כשעוד היו מיטות פנויות. הוא נשכב על הצד והביט בחברו שהיה שקוע בקריאת ספר.
"אה אדי?" שאל כריסטופר ממעמקי הספר. "מה?" השיב אדי בתשובה. "מה מה? תוציא את זה" אמר כריסטופר והעיף מבט לכיוונו של אדי לפני שחזר לספר. אדי הסמיק ומיהר לכסות את פניו בכרית "את מה?". מישהו הרים את הכרית מראשו והוא ראה את כריסטופר רוכן מעליו, להוט לתשובה, "שפוך!" פקד כריסטופר. "אלקסיס" ענה אדי במהירות וסתם את פיו בידיו. "מה איתה?" שאל כריסטופר בסקרנות. "כלום! עזוב אותי" דחף אדי את כריסטופר מעליו, וזה התגלגל ונפל בחזרה לשק השינה שהיה פרוש על הרצפה. "לא רוצה, לא צריך" מילמל כריסטופר וחזר לספר.
כמה דקות לאחר מכן נשמעה דפיקה בדלת. וכשאף אחד לא ענה, היא נפתחה ובכניסה עמדה אלקסיס. "כריסטופר גראנט?" שאלה וסרקה במבטה את כל הבקתה. כריסטופר קם "כאן". "בוא, אפולו כאן לפגוש אותך" אמרה אלקסיס ויצאה. כריסטופר התמתח ופנה לאדי "אתה בא?". "אני?" שאל אדי, "כן, בוא לפני שאתחרט". אדי זינק מהמיטה והוא מיהר להדביק את כריסטופר שכבר דילג מעל כל שקי השינה והגיע בדרך פלאית כלשהי אל הכניסה.
הם צעדו לכיוון הבניין המרכזי, אדי מספר לכריסטופר על אלקסיס וכריסטופר מקשיב, ומידי פעם מהנהן או נותן עצה.
"על מי מדברים?" נשמע קול מאחוריהם. אדי הסתובב וראה את אליס. "לא עניינך" ענה כריסטופר מבלי להסתובב. "כל דבר שקורה במקום הזה הוא ענייני, המקום הזה כמעט בבעלותי!"
באנגלית כי זה נשמע יותר טוב: (I'm kind of own this place)
אדי התחיל להסמיק שוב והואא ניגב את ידיו המזיעות על הג'ינס, כריסטופר העיף בו מבט וצחק בלב 'מסכן הילד'. אליס נראתה חסרת סבלנות "אתם מתכוונים לספר לי או שאני אגלה לבד?". "רובי" ענה כריסטופר. אליס הייתה בהלם "מה רובי?". "מה ששמעת" ענה כריסטופר ופנה ללכת משם כשהוא מושך אחריו את אדי. רק כשהם הגיעו לפתח הבניין אדי חזר לצבע הרגיל שלו, "תודה" הוא לחש. "אין בעיה אחי, מתי שאתה צריך" (שוב נשמע יותר טוב באנגלית).
כשהם נכנסו, הדבר הראשון שאדי הבחין בו היה החולצה הזוהרת של מר ד'. הדבר השני היה איש גבוה. האיש ישב על הכורסה של מר ד', שאפילו לא עיווה את פניו על הליכלוך שישבנו של הזר משאיר על הכורסה, כמו שהוא בדרך כלל עושה. היו שם עוד כמה חניכים, שכנראה היו ראשי הביתנים, כי כריסטופר ראה ביניהם את דיימון ורובי.
כולם הפנו אליהם את הראש, וכירון נעמד. "זה כריסטופר" אמר והצביע עליו, "זה אפולו" הוא הסתובב והצביע על האל. "היי" כריסטופר אמר לאפולו כאילו היו חברים. האל קימט את מצחו ואחר פנה לכירון בשאלה. "אדי, תוכל בבקשה לחכות בחוץ? אלקסיס תארח לך לחברה בזמן שאנחנו נדבר עם החבר שלך פה". לאדי לא הייתה כל התנגדות ולכן הוא יצא החוצה יחד עם אלקסיס, שנשענה על המשקוף של דלת הכניסה. איך היא הספיקה להגיע לשם כל כך מהר? אדי תהה, ומיד מצא תשובה, כשהוא לידה הזמן ממש עוצר מלכת. חיוך עלה על שפתיו והיא מיהר לצאת עם אלקסיס.