"מתרחק..כי מגיע לך טוב באמת…!" פרק 6 ≧◡≦ (מקווה שאני יסיים לפני שבתתת シ )

בפרק הקודם:
"כמה יש לך להחזיר?" שאלתי אותו.
"5000 שח" הוא אמר..
"יש לנו יותר מזה בהרבה..אל תנסה לעצור אותי,אני מתקשרת לאמא" אמרתי לו אבל ברגע שלחצתי על כפתור הפתיחה של האייפון….

פרק 6:
היה בום ענקי,והפעם כמה דברים מה"מעבדה" של דור עפו עלינו,היו בצד כמה צנצנות מזכויות ענקיות בלי כלום שהיו בתוך קופסה,ועל הקופסה רשום "למחזור".
כל הצנצנות התפוצצו,אבל מזל שדור ברגע האחרון הגן עליי עם הגוף שלו,מה שאומר שהוא חטף הכל.
הבום כבר נגמר,
ולא היה שום סימן לסכנה.
אני ודור נשארנו עומדים,הוא חוסם אותי על הקיר עם הגוף שלו,ואני רועדת מפחד,הרגשתי משהו שמטפטף עליי,הסתכלתי על היד.
ראיתי שהיד שלי מלאה בדם,הבעיה שלא הרגשתי שום זכוכית שפוגעת בי.
הסתכלתי ליד של דור.
"דור היד שלך" אמרתי לו בלחץ והתחלתי לבכות.
"אני בסדר" הוא אמר בלחש.
"לא אתה לא" אני בסדר" הוא אמר שהרפה ממני ונשכב על הרצפה,שם את היד על החלק התחתון של הבטן בצד ימין.
"מה יש לך שם?" שאלתי אותו,נדחסת על הקיר.
"כלום" הוא אמר והשתעל.
"דור" אמרתי לו והסתכלתי עליו בעיניים פקוחות כאילו מישהו מת הרגע,או שבעצם החבר שלי מת עוד שנייה!!!!!!
"מה" הוא שאל חלש..
התכופפתי אליו,והזזתי את היד שלו,ראיתי כתם דם.
הרמתי טיפה את החולצה שלו לראות מה יש שם.
"זה יכול להזדהם לך" אמרתי לו ודמעה אחת נפלה לי על הרצפה.
הוא הרים את הראש שלו לראות מה יש לו..הוא בלע את הרוק,נאנח,והחזיר את הראש למקומו.
"תורידי לי את הבגדים,ותשאירי אותי רק עם בוקסר,יש על הקיר כפתור בצבע כחול שמסביב יש אור בצבע כחול בהיר,תלחצי עליו,יש שם ארון קטן עם בגדים,מקרר אם אוכל ושתייה,וערכת עזרה ראשונה.
תוציאי משהו מהמקרר לשתות,וחטיף,תביאי משם חולצה ומכנס,ואת הערכת עזרה ראשונה" הוא אמר לי,הוא היה נראה כאילו הוא עוד שנייה מת.
הסתכלתי עליו,והתכופפתי לתת לו נשיקה..
טרפתי אותי בנשיקה,ועד כמה שהוא ניסה לזרום איתי הוא לא הצליח.
קמתי לארון,ולחצתי על הכפתור,הדלת נפתחה במהירות,ונבהלתי.
שמעתי את השיעולים של דור מתחזקים.
הסתובבתי אליו,הוא השתעל שוב פעם ויצא לו דם מהפה.
"דור" אמרתי לו בלחץ ובאתי אליו.
"זה בסדר" הוא אמר.
הסתכלתי עליו,הוא היה נראה יותר גרוע ממה שהוא היה,אבל הוא מכחיש כאב..
"אתה לא תצא גבר עם אתה תכחיש את הכאב שלך" אמרתי לו כשהבאתי את מה שהוא ביקש.
"אני יודע" הוא אמר לי כשהורדתי לו את המכנס.
"אז למה אתה מכחיש כאב?" שאלתי אותו.
"לא יודע" הוא אמר לי אחרי שהורדתי לו את החולצה,היו לו כמה חבלות על הגוף,וזה היה נראה מאוד מגעיל,ויותר כואב.
התחלתי לנקות לו את הפצעים עם מעט אלכוהול,ויכולתי לראות איך הוא מכווץ את הפנים.
"די כבר..אני לא ממשיכה אם אתה מתכוון להמשיך להכחיש" אמרתי לו והסתכלתי עליו.
"טוב" הוא לחש עם קול שבור.
המשכתי לנקות לו את הפצע הפתוח..והוא התחיל פשוט לצעוק.
"די..די זה כואב לי די" הוא אמר מנסה לגרור את עצמו לכיוון הקיר.
"די..די זה כואב לי..די" הוא אמר ותפס באחת העגלות שהיו לו שמה,מתנשף ומזיע כולו.
"סליחה" אמרתי לו ובכיתי.
הוא הסתכל עליי והתנשף,הוא היה אדום,והוא הזיע ברמות..
כל הפצעים שלו עדיין היו על הגוף..וזה היה נראה כל כך מפחיד..
"אני הייתי צריכה להיפגע..לא אתה" אמרתי לו..
"לא" הוא אמר בן התנשפות להתנשפות.
"כן" אמרתי לו.
"בואי" הוא אמר ופרס את הידיים שלו.
"בואי כבר" הוא אמר וקם אליי,הוא צלע והחזיק ביד אחת את הבטן שלו וביד השנייה הוא משך אותי אליו,הוא חיבק אותי ונישק אותי בראש..
"סליחה שבגללי נפצעת..סליחה" אמרתי לו..
"זה בסדר" הוא אמר ושם את המכנס.