love in the city-פרק 25 ♥

פתאום ראיתי את רון יושב על המיטה שלי עם האייפון שלי! כנראה חיטט לי בפייסבוק :/
ואני קפצתי ישר, כמעט צרחתי אבל עצרתי את עצמי בזמן חחח…
"מה את נבהלת?" רון שאל אותי.
"חחח סתם עזוב, מה אתה מחטט לי באייפון!" אמרתי וישר הלכתי לכיוונו לקחת את האייפון.
"למה יש לך משהו להסתיר?" הוא שאל בהתגרות וחייך.
"לא אבל זה מעצבן שאתה מחטט לי בדברים" אמרתי והמשכתי לנסות לקחת ממנו את הטלפון.
"אני קורא לזה מתעניין את יכולה לקרוא לזה איך שאת רוצה" הוא אמר ונתן לי.
"תודה באמת!" אמרתי בציניות.
"חחח עכשיו בואי תני נשיקה" הוא אמר.
"לא רוצה!" אמרתי והוצאתי לו לשון והמשכתי לבדוק את האייפון שלי.
"בלי רצון!" הוא אמר ונישק אותי, נפלנו על המיטה תוך כדי הנשיקה.
"ר..ון" אמרתי תוך כדי.
"מה?" הוא שאל וחזר לנשק אותי.
"אני.. צרי..כה ללכ..ת להתקלח" אמרתי.
"מקלחת יכולה לחכות"
"לא היא לא!" אמרתי ישר.
"חח יאללה לכי למקלחת" הוא אמר לי ושיחרר אותי סופסוף!
לקחתי איתי פיג'מה ונכנסתי למקלחת, סיימתי להתקלח ולהתלבש ויצאתי, רון לא היה בחדר, אבל לא היה לי כוח לבדוק איפה הוא בגלל האחים המעצבנים האלה, אלוהים אדירים מה פתחתי פה בית מלון?!
התחלתי להסתרק ולחשוב על הכל ואז הבנתי מה אני צריכהה לעשות! בשביל מה יש אמא ואבא?!
התקשרתי לאמא:"היי אימוש"
"היי מתוקה, מה העיניינים?"
"סתם רגיל… אני רק רוצה להגיד לך שהיום שלו לירן ורן עשו פה מסיבה, והם הביאו היום איזה אחד שישן פה למשך חודש"
"מה?! אוקיי, תודה שאמרת לי, אבל אני אוכל לטפל בזה רק בעוד שבועיים, אני ואבא בעבודה" היא אמרה.
"מה?! אני צריכה עכשיו להתקע איתם פה שבועיים?!" שאלתי בהלם.
"מצטערת, אבל גם אם אני אתקשר הם לא יקשיבו לי.."
"צודקת, וחוץ מזה… מה נשמע?"
"בסדר גמור, אני חייבת ללכת, נדבר אחר כך, ביי" היא אמרה וניתקה מהר.
איזה באסוש אני צריכה להיתקע איתם שני סופ"שים…
ירדתי למטה, וראיתי שהם הזמינו פיצה ולא קראו לי! ><
"למה לא קראתם לי?" שאלתי.
"חשבנו שאת לא אוהבת פיצה" רן אמר, יואו איך רציתי לתת לו אגרוף באותו רגע.
"טוב עזבו ירד לי התיאבון" אמרתי והלכתי. עושה להם רגשות אשם ;)
"נוו אור דיי לעשות פוזות יאללה קחי פיצה וזהו" לירן אמר לי.
"לא רוצה! ירד לי התיאבון! אתם גם מוגבלים בנוסף להכל?!" אמרתי ועליתי.
צפיתי בטלויזיה, ודיברתי עם חברות בוואצאפ באותו זמן.
'היי יפות שלי משעמם רצח מה איתכן?' שאלתי, אבל אין מענה… אוףףף..
המשכתי לצפות בטלויזיה ואז קיבלתי הודעה מ.. נאור?
'היי רן ביקש ממני לשלוח לך הודעה כי הוא יודע שתסנני אותו, והוא אומר שתבואי לאכול ואם לא הם יורידו אותך בכוח…'
'טוב…' שלחתי לו והמשכתי לצפות בטלוויזיה ונרדמתי.

קמתי לבוקר מלא מריבות… הלכתי לצחצח שיניים ולהתארגן, התלבשתי והתאפרתי, אייליינר קצת מסקרה, וקצת סומק.
ירדתי למטה ואכלתי ארוחת בוקר שטליה הכינה לנו.
"בוקר טוב" אמרתי לה.
"מה קרה לך ולאחים שלך?" היא שאלה ישר.
"לא קרה כלום" אמרתי.
"אור יפה שלי, אני כאן מלפני שנולדת, אז אני יודעת שקרה משהו" היא אמרה. כבר אמרתי שכמו אמא שנייה ?!
"סתם.. רבנו קצת" אמרתי.
"אז בואו תפתרו את זה, למה האווירה פה בבית מאוד מתוחה!"
"חחח תודה טליה, אני רק חייבת ללכת לבצפר" אמרתי.
"את לא חייבת ללכת לבית ספר, את חייבת לברוח מאחים שלך" היא אמרה.
"מה שנכון נכון" אמרתי וצחקנו. לקחתי את התיק שלי והלכתי לבצפר לבד.
"למה את הולכת לבד?" שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי ומי זה אם לא אבירן.
"אה זה אתה" אמרתי.
"בכבודי ובעצמי" הוא אמר.
"מה אתה רוצה?"
"אסור לי להיות איתך קצת?"
"מותר מותר" מילמלתי.
"תתלהבי יותר" הוא אמר בציניות.
"יואו אני מזה שמחה שאנחנו הולכים ביחד, בוא נתחתן ונגור בדירה בקיסריה!" אמרתי בהתלהבות מזוייפת.
"יאללה בואי" הוא אמר ואני גילגלתי עיניים.
"אף אחד לא מגלגל לי עיניים יש מבין?!" הוא שאל והדביק אותי לקיר של איזה בית אחד.
"אבירן יש לי חבר!" אמרתי לו.
"מי רוצה בכלל להתחיל איתך?!" הוא אמר והלך משם בעצבנות. מה יש לו?! כאילו הוא לא ידע?!
יואו העלה לי את כל העצבים.
הלכתי גם בעצבנות לבצפר, והגעתי לכיתה, לא היה לי כוח להכנס, אני חייבת לשחרר אנרגיות!
המשכתי משם למגרש ספורט… מי יודע אולי המורות שם יעשו חסד ויתנו לי להשתתף.
"מורן כפרה עלייך, אני בוערת מעצבים בבקשה תני לי להשתתף"
"חחח מה קרה חבר?"
"ידיד."
"יאללה לכי תחליפי מהר בגדים ובואי" היא אמרה, אין אני חולה עליה!
הלכתי מהר להחליף לגופייה נופלת עם טופ בצבע לבן, ומכנס ספורט קצר עם פסים בצדדים בצבע לבן, ונעלי ספורט, עשיתי קוקו בשיער ויצאתי מהר אחרי עשר דקות.
"אוקיי, אלה תלמידים מכיתה י'א 6, הבנות הלכו לעשות ריקוד בקבוצות, והבנים משחקים עכשיו כדורשת, למי את רוצה ללכת?" מורן אמרה, אוקיי אני הולכת לבנים, כי אין לי כוח לריקודים מפגרים.
"אני אשאר פה" אמרתי
"אוקיי, בנים! תעצרו את המשחק! יש פה עוד מישהו לצרף למשחק, אז דנינו תעבור לקבוצה השנייה ואור תהיה פה" היא אמרה להם, וכמה אמרו נאנחו והתאכזבו. כל כך רואים שהם לא מכירים אותי…
רק דבר אחד מפריע לי, אני נגד רון :(
רון חייך אליי חיוך תחמני, ואני החזרתי לו נשיקה (באוויר כאילו חח)
הסתכלתי עוד קצת, וראיתי את לירן מסתכל עליי בעצבים, התעלמתי ממנו והתחלנו לשחק, בפעם הראשונה עשיתי להם כבר נקודה וכולם לא הבינו מאיפה זה בא להם!
ניצחנו במשחק, ואחרי שסיימתי להתקלח בערך, וצהחליף לבגדים הרגילים שלי, יצאתי ורון חיכה לי.
"לא סיפרת לי שאת כזאת טובה" הוא אמר.
"לא סיפרת לי שיש לך שיעור ספורט דווקא עכשיו" אמרתי בהתחכמות.
"חחח את משהו מיוחד את" הוא אמר וחיבק אותי מהצד, ואני חיבקתי אותו מהמותן (הגובה -_-)
ושנינו הלכנו לכיוון הכיתה שלי, באסה.
"טוב יאללה אור, חד פעמי אני מרשה לך להבריז מהשעתיים האחרונות כדי שתספיקי להתארגן לים, וחוץ מזה את לומדת כל היום מובן?" הוא שאל ואני הנהנתי ובאתי להכנס לכיתה.
"חכי לאן את הולכת?" הוא אמר ומשך אותי אליו לנשיקה.
"חח טוב אני צריכה ללכת" אמרתי וחיבקתי אותו פעם אחרונה ונכנסתי.