כוכבת פרק 2
כשהגיע הזמן לטוס סיפרתי לילדים בכיתה שאני נוסעת לחופשה בעקבות הציונים המעולים שלי, אף אחד לא שאל שאלות מיותרות ובאותו הערב טסתי ללוס אנג'לס.
הכל שם היה גדול ורועש אבל ההתרגשות גרמה לי לראות בהכל את הצד החיובי, יש סיכוי שאני אקבל את התפקיד!
אבא שלי לא יכל לבוא אז הייתי רק עם ענת ואמא שלי שלא הייתה מוכנה לעזוב אותי לדקה, היא הזמינה לנו חדר במלון שקרוב לאתר הצילומים בצורה יחסית וכשהגיע יום הבחינות הרגשתי את הפרפרים בבטן, הלחץ שלי גרם לי להרגיש כאילו אני עומדת להתפוצץ כל שנייה.
לא יכולתי עם כל הפחד אז באתי לאמא שלי ובכיתי לה שאני מפחדת להיכשל.
"אל תפחדי, אם תכשלי יהיו לך המון הזדמנויות אחרות להצליח." היא עודדה אותי ואני נרגעתי קצת והתנחמתי בעובדה שהיא צודקת, הלכתי להתלבש ונסענו למבחנים.
כשהגענו הפחדים שלי חזרו, התור של הילדות ואנשים שהגיעו להיבחן היה ענקי ואני הייתי קטנה וחסרת ניסיון, מפוחדת ומלווה באמא שלי והמורה שלי כשרוב הילדים הגיעו לבד.
"היי, מפחדת?" ילדה ניגשה אלי וחיבקה אותי.
"מאוד." הודעתי.
"טוב, אז תירגעי קטנטונת. גם אני מתה מפחד כאן." היא אמרה לי ואני הנהנתי.
"את יודעת איפה יש מים כאן?" שאלתי.
"שאלה טובה. התור הזה יכול להימשך כל היום." היא הסתכלה מסביב ואני בחנתי אותה מקרוב, העור שלה היה חום מאוד והעיניים שלה ירוקות, השיער שלה היה חום גלי וארוך כמעט כמו שלי אבל שלי היה ארוך יותר.
"טוב, אני חושבת שיש שם מקום לשתייה." היא אמרה והוסיפה: "ובדרך נכיר אחת את השנייה טוב יותר."
הלכנו לשם ודיברנו, לאחר ששתינו התיישבנו על כמה כיסאות שמצאנו במקרה וסיפרנו כל אחת על חייה,
גיליתי שקוראים לה שיינה והוריה רוצים שהיא תהיה כוכבת גדולה, אני סיפרתי לה שקוראים לי אניה וההורים שלי משעממים מאוד.
לקראת הערב כשהתור כמעט והגיע לסיומו קראו לשיינה, חיבקתי אותה ואיחלתי לה בהצלחה, החלפנו מספרי טלפון והיא נעלמה.
חזרתי לאמא שלי ולענת כשאני מאושרת ורגועה.
תגובות (0)