הנבואה – פרק 6
ספיר הביטה בו בציפייה למשמע הסיבה לכל הבלגן שחוותה היום. אברמוני נאנח ונעץ מבט מזהיר בוויל, ללא סיבה ברורה לעין. ספיר החליטה להתעלם.
"אז ככה," האיש פתח. "היה פעם, לפני מספר מאות שנים, איש חכם אחד שכתב את הנבואה. הנבואה סיפרה אמת צרופה, למרות שאין איש שיוכל להסביר את היכולת של אותו האיש. בנבואה היה כתוב שנערה בשם ספיר, ממשפחת אנור, שאגב הייתה אותה המשפחה של האיש שכתב את הנבואה, תחלום חלום. בחלום היא תעמוד במקום מסוים, ועל הקיר של אותו המקום יהיו המילים אשר אמרת אז לוויליאם שראית בחלומך. היה כתוב שכשתחלום חלום זה, היכולת שלה תיפתח לעולם, והיא תוכל להציל אותו מהעורב – שאין איש אשר יודע מי הוא בעצם – אשר מאיים לשנותו לתמיד – לרעה. אותה הנערה תילקח אל מקדשי הקריסטל, אשר אודות מיקומם כתובים בנבואה בכתב חידה, ושם הנערה תיאלץ לעבור שרשרת מבחנים. איש אינו יודע מהם אותם מבחנים, אך כל מבחן הוא מאבק שלה על החיים והמוות. אם היא תעבור את המבחנים הללו, היא תמצא את הדרך להביס את העורב. אך זמנה קצוב. כתוב בנבואה, שכשהעורב יראה את פניו, ויגלה לעולם מיהו, הוא יסיים את תוכניתו ויוציאה לפועל. וכשזה יקרה – אם הנערה לא תצליח למנוע זאת, היא תמות. ומכיוון ששמך ספיר אנור, הנך הנבחרת. נבחרת להציל את העולם. או שאולי, נבחרת למות. זה כבר לא תלוי בנו. לפחות לא באופן מלא."
מה אתה אומר, חשבה ספיר. עד עכשיו אפילו לא ידעתי מה הולך כאן, ועכשיו אתה מפיל עלי את גורל העולם?
וויל נעץ את מבטו בקרקע ומולל בידו בעצבנות מפית, שספיר אפילו לא ידעה מאיפה הביא אותה, או מתי הספיק להביא אותה. שניר זע במקומו במעט עצבנות, ונעץ את מבטו במפית שבידיו של וויל, שהחלה כבר להיקרע.
"אז מה אתה אומר בעצם," ספיר אמרה לבסוף, "שאני צריכה לפצח חידה שאומרת איפה נמצאים איזשהם מקדשי קריסטל, ושם אני צריכה לעבור מבחנים שחיי תלויים בהם, ואז, רק אם אני עוברת את כולם, אני מגלה דרך להביס אלמוני מוזר שכינויו העורב, אחרת גורל העולם וגורלי תלויים בזה?" היא דיברה במהירות, אבל למרות המהירות, לאחר שסיימה את דבריה, אברמוני הנהן.
"אז… אולי כדאי שתיתן לי את החידה, כדי שאוכל לפתור? אם אתה אומר שזמני קצוב, כדאי שתחיל כבר עכשיו." אמרה ספיר, ואברמוני חייך. "אבל יש בעיה," ספיר הוסיפה, וחיוכו של אברמוני נמחה קליל. "מה עם אימא שלי?"
"אה…" אברמוני נראה נבוך שלא חשב על פתרון לזה, אבל פתאום מישהו התפרץ אל תוך החדר. הוא היה סמוק ומיוזע, כאילו רץ עכשיו.
"אמה של מיס אנור נחטפה, בידי העורב," הוא אמר, וספיר החווירה. אברמוני קימט את מצחו במחשבה.
"בינתיים לא נעשה דבר, נראה אם הוא יחזיר אותה." הוא אמר לבסוף, וספיר נעצה בו מבט מופתע והמום. היא ציפתה שיקרא למשלחת חיפושים או משהו בסגנון, לא שיזנח לחלוטין את הנושא כאילו לא יוכל להשפיע עליה. מצד שני… זה היווה פתרון מצוין לבעיית ההורים. הרי אביה של ספיר מת מעט לאחר שנולדה, ואם אמה נחטפה…
"טוב," אברמוני פנה אל ספיר לאחר שהאיש יצא, "אתן לך את החידה. זכרי, זה מהנבואה." הוא אמר, והפעיל משהו. רעש סטטי מילא את החדר, ולאחריו החלו המילים לשטוף את החדר.
"בית-בית עברו לא מצאו, באזורי הפרא המיושבים חפשו. הרחק מעבר לכל קווי הדמיון, נחה קופסא, אשר תוביל אתכם לאבדון. אם הנכם מעוניינים במיקום מקדשי הקריסטל, את ספר הנבואה תמצאו, אך לא בכתב. בעליית גג בעולם אחר, הרחק-הרחק אך ממש לידכם, תיבת נגינה תקריא לכם את מקום הימצאו, אך אולי תוביל אתכם אל קופסת האבדון. עקבו אחר הוראות אלו בקפידה, ואת הדרך למקדשי הקריסטל תמצאו במהרה. אך הישמרו, סכנות אורבות בדרך. אין דרכי עקיפין, והפרא רק מסכן אתכם. אך אם את מקומם של מקדשי הקריסטל תרצו, אין דרך להימנע מאשר יתרחש, אך אולי לשוב."
דממה השתררה בחדר. ספיר חזרה בראשה על המילים, ונעצה את מבטה בוויל.
"מה?"
תגובות (5)
מה ביום ראשון?!?! עכשיו!!!
המשך!
למה?!
תכתבי עכשיו בבקשה…
*עיניי כלבלב*
תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
סליחה שביום ראשון, פשוט אני רוצה וצריכה לנוח קצת מכתיבה בשישי שבת. מאז שפתחתי משתמש באתר הזה, אני כותבת כל הזמן, כדי שיהיה לי מה לפרסם כל יום… אני צריכה קצת לנוח :)
למה?!?!?
טוב, בסדר….. אני אוותר לך… הפעם…
שיום ראשון כבר יגיע!!!