מה רע בלהיות עצמך?! פרק 21

" דויד בוא לאכול" אמרתי לו מנסה להוציא אותו מהדיכאון שהוא נכנס אליו. כבר שבוע הוא ככה.
"לא רעב" הוא אמר
"דויד די אתה צריך טיפה לנסות לעבור את זה ולא כל היום להישאר תקוע בזה אני יודעת שזה קשה! אתה חושב שלי קל?! אבל דבר אחד אני בטוחה ששירה הייתה רוצה שנמשיך בחיים לא נשאר תקועים כל היום ורק נבכה עליה" אמרתי לו
"את חושבת שקל לי?! את חושבת שזה כזה פשוט?! סוף סוף חשבתי שמצאתי את האישה של החיים שלי שבשבילה אני מוכן להשתנות חשבתי שמצאתי את האישה של הילדים שלי אבל אתה מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק לך בפנים הוא לקח את האהבה שלי והשאיר אותי מרוסק!" הוא אמר עם דמעות בעיניים
"תן לי לנסות לעזור לך! תן לי לנסות להוציא אותך מזה" אמרתי לו וניגבתי כמה מהדמעות שיצאו. אבל הוא לא ענה. ניתן לו יום יומיים לנוח ואחרי זה אני מוציאה אותו מזה בכוח אם צריך!!.
"אני הולכת תתכונן ממחר אני קורעת לך תתחת!!" אמרתי לו ויצאתי מהחדר.
'היא יודעת על פני היא רואה רייקנות את הכל היא…' הפלאפון צלצל.
"הלו" עניתי
"רק מזכיר לך שיש לך משמרת עוד שעה וחצי" זה היה הבוס הנודניק שלי.
"טוב בסדר" עניתי. הכנסתי את הפלאפון לכיס ויצאתי. לא יודעת לאן רק רציתי ללכת לאן שהרגלים יקחו אותי הלכתי והלכתי ולא יודעת איך מצאתי את עצמי מול הקבר של שירה.
"אז מה קורה?" שאלתי אותה וגיחכתי גיחוך פנימי אני מדברת עם בנאדם מת אין אצלו משהו חדש.
"אז דוד עדיין לא יצא מזה את יודעת??" שאלתי אותה
"הוא הרוס מזה וגם אני אם רק היית אומרת אם רק היית באה אליי הייתי עוזרת הייתי מצליחה להוציא אותך מזה!" דיברתי לקבר
"יכלה להיות לך אהבה גדולה עם דוד ושיהיו לכם ילדים מדהימים יכל להיות לך עתיד ענק של זמרת אפילו שאמרת שאת לא טובה בלשיר ואת לא אוהבת את זה שתינו ידענו שאת מעולה בזה ואת אוהבת את זה ראו שזה משחרר אותך עושה לך טוב. אוח אני כזאת מטומטמת אני לא מאמינה שלא ראיתי את זה מגיע!" אמרתי והאשמתי רק את עצמי יכלתי לעזור לה הייתי צריכה לראות את זה מגיע! איזה מין חברה אני?!. עזבתי את הקבר והלכתי לעבודה.
"הקדמתם" אמר הבוס לי וללידור שמשום מה הגיע בדיוק בזמן שלי
"אתם מוזמנים להסתובב יש לכם עוד שעה למשמרת" הוא אמר ושנינו הלכנו לבחוץ ונשענו ליד איזה קיר רחוק מכולם.
" מה קורה?" הוא שאל
"הכל טוב מעולה ואיך אתה?" שאלתי
"מצחיק איך את בקטע של שירה" הוא שאל קם מהקיר ועמד מולי.
"לא יודעת מנסה להדחיק את זה בפינה אפלה במוח אבל דוד עם הדיכאון שלו לא עוזר" אמרתי
"אני אעזור לך" הוא אמר
"תחיכיי לא יפה לך עצוב" הוא אמר לי
"לא רוצה" אמרתי
"נו" הוא אמר
"לא!" עניתי
" חיוך גדול" הוא אמר ושם שתי אצבעות על יד השפתיים ומתח אותם לחיוך ענק ועזב ואני צחקתי
"כן חיוך כזה אני רוצה" הוא אמר והורדתי את החיוך בכוונה
"לא זז מפה עד שאני רואה חיוך לכל היום" הוא אמר שם את שתי ידיו משני צדדי וחסם אותי. הוא היה קרוב אליי כל כך שהצלחתי להריח את הבושם שלו הגוף האלוהי שלו היה קרוב אלי השפתיים הרכות האלה שפשוט לטרוף אותם.
"לא" אמרתי כמו ילדה קטנה
"חבל" הוא אמר והתחיל לדגדג אותי
" די.. לא… שונאת דגדוגים…" אמרתי בין הצחקוקים
"אני אחייך מבטיחה" אמרתי והוא עזב אותי
"נו" הוא אמר ושם את ידיו משני צדדי שוב
"הנה" אמרתי וחיכתי חיוך גדול ויפה.
"שמח" שאלתי אותו ונשכתי את השפה התחתונה
"מאוד" הוא אמר והסתכל על השפתיים שלי הוא שם את ידיו על מותניי הסתכל לי על השפתיים ונשך את השפה שלו. נשארנו עומדים ככה כמה שניות התקרבנו מעט
" רוני לידור בואו לעבוד" פתאום הבוס צעק והרס לנו
"באים" צעקתי לו השתחררתי מאחיזתו של לידור והלכנו לעבוד.
"אחרי העבודה אני הולכת לבית של מירום" אמרתי
"מה למה??" הוא שאל
"לא הייתי בשבעה אז לפחות פעם אחת" עניתי
"טוב תהני" הוא אמר ועבדנו

"היי מירום" אמרתי כשהוא פתח לי את הדלת של הבית
"היי" הוא אמר ושנינו הלכנו לחדר שלו וישבנו על המיטה
"איך אתה?" שאלתי אותו
"לא משהו" הוא ענה
"מבינה אותך" אמרתי לו והחזקתי בידו
"אני מעריך את זה מאוד" הוא אמר שיחרר את ידיו ממני וקם להביא משהו מהמגירות שאצלו בחדר
"קחי" הוא אמר והביא לי שני מכתבים
"מה זה?" שאלתי
"מכתב לך ולאחיך משירה" הוא ענה
"תודה" אמרתי
"אני נכנס להתקלח" הוא אמר
"טוב" אמרתי ויצאתי מהבית שלו הלכתי לגבעה שמשקיפה לים ופתחתי את המכתב.

'רוני אהובתי

רק שתדעי אני ממש מצטערת שלא אמרתי לך ואני יודעת שאת מאשימה את עצמך. אז דבר ראשון אל! אין לך חלק בזה זה החלטה שלי אני וויתרתי על עצמי על החיים שלי ושום דבר לא יעזור אם אני גם ככה לא רוצה לחיות. מה שווה להשקיע כשלא בא לך לחיות בכלל.
את בטח רוצה לדעת למה אני התאבדתי היה לי פעם חבר שחצי אנס אותי יוחאי את מכירה אותו. אני לא רציתי אבל לא אמרתי כלום. אחר כך זה התפתח גם לחברים שלו חצי שנה לפני שאת הגעת התחלתי להגיד לא. היה לי את האומץ אבל הוא תפס אותי קצר היה לו קלטת לוהטת שלא רציתי שתתפרסם. כשאת הגעת לא יודעת איך את הצלחת לעצור את זה אבל עצרת את זה. למרות שזה הפסיק שנאתי את עצמי את הגוף שלי ואני לא יכולה להסתובב איתו יותר התחלתי לחתוך לפצוע את הגוף אני שונאת אותו! אבל כלום לא עוזר זהו החלטתי אני מתאבדת.
אל תאשימי את עצמך אני אוהבת אותך אבל זהו לא יכולה יותר אני שונאת את החיים שלי וזהו לא רוצה יותר אני מתה. יש לך שרשרת במעטפה זאת השרשרת האהובה עליי אני רוצה שתשמרי אותה אם את אוהבת אותי שמרי עליה.
אוהבת עד אין סוף שירה.'
ניגבתי את הדמעות שירדו על הדף קיפלתי אותו בחזרה פתחתי את המעטפה הוצאתי את השרשרת והכנסתי את הדף.
הסתכלתי על השרשרת והייתי המומה!. זאת שרשרת הזהב שהיא לא מסתובבת בלעדיה. שמתי את השרשרת על צווארי והכנסתי אותה מתחת לחולצה.
"אני לא אשכח אותך אף פעם!" אמרתי ובהיתי בגלים שמתנפצים על המזח…