הוא כמו סם בשבילי- פרק 5

"סתם… ילד שחושב את עצמו" אמרתי והתיישבתי על השולחן לידה
"מי?" שאלה
"לירון אמסלם" אמרתי
"כן, חיי״בס (חיי בסרט) הילד" אמרה וצחקנו, מה שנכון נכון.
איתי התקדם אלינו
״היי״ אמר לנו
״בוקר טוב״ מור אמרה לו ונתנה לו נשיקה על השפתיים, רגע, מה?!?!
״עא?״ שאלתי לא מבינה
״אנחנו ביחד״ מור אמרה
״אעאעאעאעאעאע מזללל טווב״ אמרתי וקפצתי עליה בחיבוק, וכול הכיתה הסתכלה עלינו
״מזל טוב גם לך״ אמרתי לאיתי ונתתי לו חיבוק
״תתרחקי מחבר שלי ומהר!!״ אמרה וצחקתי והמורה נכנסה לכיתה, התיישבתי ליד מור והשיעור התחיל…
״איפה עמית?״ שאלתי את מור כשראיתי שעמית לא בכיתה
״בטח הוא לא התעורר״ אמרה וצחקקתי
״ליאל ומור!! אתן כול הזמן מדברות, גם אתמול לא הפסקתן לדבר!!״ המורה צרחה עלינו
״טוב סליחה, פעם אחרונה״ אמרתי והיא המשיכה את השיעור
״איך זה לא להיות רווקה?״ שאלתי את מור היא צחקה
״מזה השאלה הזאת?״ שאלה
״סתם לא יודעת..״ אמרתי
״לא היה לך חבר?״ שאלה
״לא… זה פשוט לא קרה…״ אמרתי
״ליאל!! תצאי לי עכשיו מהכיתה!!״ צרחה עליי
״לאא לאא, סליחה״ אמרתי
״אמרתי תצאי!!״ צעקה, לקחתי את התיק ויצאתי מהכיתה, אני רגילה כבר שמוציאים אותי מכיתה בגלל שאני לא מפסיקה לדבר..
התיישבתי על אחד הספסלים שבחוץ

נקודת המבט של לירון:
סעמקק, משעמם לי, למה לעזעזל נכנסתי לשיעור?! מה היסטוריה תעזור לי בחיים?!
לקחתי את התיק והלכתי לכיוון הדלת של הכיתה
״לירון! לאן אתה חושב שאתה הולך? ״ המורה שאלה אותי
״למנהלת״ אמרתי
״היא בישיבה עכשיו תחזור לכיתה״ אמרה לי והצביעה על השולחן שלי
״נוו אבל אני צריך..״ אמרתי אבל היא עצרה אותי
״אמרתי תחזור לכיתה!״ צעקה עליי
״לא רוצה״ אמרתי ויצאתי מהכיתה…
״לירווןןן״ שמעתי את הצעקות שלה על היתעלמתי, יצאתי לחצר. בואנה החדשה הזאת תמיד תיהיה איפה שאני נמצא?!
התיישבתי לידה על הספסל.
״מה נשמע, חדשה?״ שאלתי
״אחלה זקן״ אמרה
״לא דיברנו כבר על זה שאני יותר קטן ממך?״ שאלתי
״לא דיברנו על זה שאתה לא קורא לי חדשה?״ שאלה
״וואלה, שאמרת שאת לומדת קראטה״ אמרתי בגאווה שאני זוכר,
״אמסלםםם החתיךך״ ליטל קראה לי מרחוק
״מי זאת?״ ליאל שאלה והסתכלה עליה
״אהה זאת״ אמרתי והמשכתי להסתכל אליה בזמן שהיא מתקדמת אלינו
״כן זאת״ ליאל אמרה וליטל נעמדה לידנו

נקודת המבט של ליאל:
״חברה שלו, אז יאללה תחפפי מפה״ היא אמרה, חברה שלו? יש לו חברה?
״טווב״ אמרתי והלכתי והיא התיישבה אליו…

הסתובבתי עוד קצת בבית ספר, שלחתי הודעה לעמית:
׳איפה אתה?׳ שלחתי
׳איפה את?׳ שלח אחריי כמה דקות
׳אני שאלתי קודם!׳ שלחתי
׳יוצא מהבית לבצפר, איפה את?׳ שלח לי
׳בבצפר, המורה המפגרת לאזרחות העיפה אותי מהשיעור׳ שלחתי לו
׳מה עשית?׳ שלח לי
׳דיברתי עם מור׳ שלחתי לו וצחקתי בקול רם
׳חחחחחחחח׳ שלח לי
׳תפיק לצחוק עליי ותבוא כבר׳ שלחתי לו
׳5 דקות אני בא׳ שלח לי
הלכתי לשער של הבית ספר, חיכיתי כמה דקות ועמית הגיע
״היי״ אמרתי ונתתי לו חיבוק
״היי״ אמר לי
״טוב אני בכיתה״ אמר
״נוו תשאר איתי, יש רק עוד רבע שעה לצלצול״ אמרתי מתחננת
״טוב, אבל רק בגלל שזאת את״ אמר
״יששש״ צעקתי
התיישבנו ליד המגרש.
״מתי את באה אליי היום?״ שאלתי
״מתי שנוח לך״ אמר וחייך אליי
״ב4? ״ שאלתי
״אחלה״ אמר
המשכנו לדבר עוד קצת והיה צלוצול להפסקה.
התיישבנו באחד מהשולחנות בקפיטריה ומור ואיתי התיישבו לידינו
״אתה יודע שהם ביחד?״ שאלתי את עמית
״מי?״ שאל
״הם״ אמרתי והסתכלתי עליהם
״אהה כן״ אמר וצחק
״אז למה רק אני יודעת מזה רק היום?״ שאלתי
״אין בעיה פעם הבאה אני יתקשר אליך ב2 בלילה״ מור אמרה
״לא משנה…״ אמרתי וצחקתי
״אני הולכת שניה ללוקר״ אמרתי וקמתי מהכיסא
״חבוא איתך?״ עמית שאל אותי
״אתה לא חייב״ אמרתי והלכתי משם ללוקר שלי, ראיתי את לירון בדרך, אווף אינלי כוח אליו..
״הופהה מיזאת? החדשה״ ענה לעצמו על השאלה
״הופהה מי זה?״ אמרתי בקול הערסי שלו
״לירון אמסלם המלך״ אמר גאה בעצמו
״מצחיק״ אמרתי והתחלתי ללכת
״הפ הפ הפ, מה נראה לך שאת הולכת שלא גמרתי לדבר?״ אמר והחזיק לי ביד
״עזוב אותי, שחברה שלך לא תחשוב שאתה מתחיל איתי״ אמרתי וניסיתי להתנתק מהיד שלו
״אין לי חברה״ אמר
״אז מי זאת מהבוקר?״ שאלתי
״אהה זאת״ אמר
״חברה שלך ?״ שאלתי
״כן…״ אמר לא בטוח ושחרר לי לאט את היד
״אפילו אתה לא יודע שיש לך חברה״ אמרתי והלכתי מישם.
איזה בן אדם לא יודע שיש לו חברה?!