"פגעת בי , עכשיו תשלם על כול הלבבות ששברת .." – פרק 5

השעה הייתה עשר בערב , זה היה סוף השבוע לכן החלטתי להתפרע .
עמדתי מול המראה מביטה על השמלה הקצרה שלבשתי , כול התכנונים היו בראשי , לגרום לג'ק לשלם
על הלב שהוא שבר , הלב הגדול שנמצא מאחורי המגן שאני עונדת . טרייסון הזמין אותי לערב הפוקר
בקזינו 920 ככדי לחגוג אם הניצחון שלי , להביא את ג'ק לייאוש נפשי .
הוא חזר , ולא רק שהוא חזר אלא הוא חזר ללימודים ובמשך יום שנכלל משלוש בלילה עד סביבות אחד עשרה בצהרים הוא ביקש ממני שאני הסכים לו , שאני הסכים לחזור אליו .
אבל אני לא מוכנה לחזור , הגיע הזמן להמשיך עם התוכנית הגדולה של לעמיד פנים שאני חברתו האהובה של טרייסון שברור רואים שהוא מאוהב בבריאן הגיי , לכן לא יכולים להתפתח בין שנינו רגשות .
כול המשחקים שהייתי משחקת תחת שם בדוי ולא תחת הכינוי שלי 'צייד הקלפים' או תחת השם שלי
'קלייסי מנדל' הייתי אוספת אלפי דולר שאני יכולה לשלם לקילרים שלי שעוקבים אחרי עבודות המשרדיות
של ג'ק ואחר כול בחורה או משחק שהוא משיג .
מאז שפתחו את משחקי הפוקר העולמיים בקיזנו 920 ואמרו שצייד הקלפים מגיע לכול משחק , ג'ק לא
יכול להתחמק ממני במיוחד שכול האנשים שעוקבים אחריו משתתפים במשחק נגדו .
השמלה שלבשתי הייתי שמלת סטרפלס מיני בצבע שחור שהבליט את החזה קדימה , אני אף פעם לא
אהבתי ללבוש בגדים קצרים וחושפניים אבל בשביל הקנאה של ג'ק ובשביל שהשחקנים לא יחשדו שאולי אני צייד הקלפים אם אני יבוא במכנס פשוט וחולצה , אני צריכה כמה שיותר עיניים וכמה שפחות אפים .
גבריאלה יותר מומחית בבגדי ערב .
כמה שטרייסון אוהב את גבריאלה הוא מתעצבן עליה בכול פעם שהיא יוצאת ככה לקזינו.
"בשום פנים ואופן לא," שמעתי את קולו של טרייסון בעודו נכנס אל הדירה שלי , זרקתי לו מבט מעבר
לכתף שלי " לא מספיק לי שאחותי יוצאת ככה עכשיו אני צריך שהחברה שלי תצא ככה?" עשה טרייסון
מרכאות כשאמר את המילה חברה .
"טרייסון אתה יודע שזה רק בשביל התוכנית , זאת לא ההופעה הרגילה שלי."
טרייסון נשף בבוז "לפחות את נראה בזה מדהים." ישרתי את השמלה למטה והסתובבתי עם גופי , מהלכת קדימה עם נעלי העקב בשביל להוציא את הפלאפון מהמטען . חטפתי את המעטפה הלבנה שבה היו השטרות שההורים שלי שלחו לי ויצאתי לכיוון המכונית של טרייסון .

שנכנסנו ראיתי את פרופסר למברון יושב ושותה בבר , לצידו ישבה גבריאלה ושתתה ויסקי , כשראתה אותנו היא הסתובבה ונופפה לעברינו , מזמינה שני שותים של ויסקי מהברמן . פרופסר למברון נראה בערך בשנות העשרים וחמש שלו , גם אם גילו האמיתי הוא שלושים ושש . זה מוזר , נכון אבל לפחות
הוא שמח מאיך שהוא נראה . גבריאלה לבשה את אחת מהשמלות הרגילות שלה , ארוכה מאחורה וקצרה מקדימה , היא לעולם לא תוותר על המחשוף בחזה .
"המשחקים התחילו , כדי לך ללכת בשביל לא לאחר." אמר פרופסר מלברון , הוא ידע את הסוד שלי , כול החברים ידעו את הסוד שלי . מי אני ומי ההורים שלי .
הנהנתי לעברם והלכתי אל הדלת הצדדית שעמדו לצידה שני מאבטחים , הדילר סיכם איתם שיתנו לי להיכנס גם באמצע המשחק . ואת זה ידעתי כי הוא הצליח למצוא את המספר שלי ולסמס לי .
נכנסתי וראיתי את ג'ק יושב על הגב אלי , עברתי עם העיניים על פניי הקלפים של שני השחקנים הקרובים אלי והתחלתי לעבור בין השחקנים לראות את הקלפים , היה שם את הכריש הקלפים סטו .
מהמר כבד מלגאס וגאס שמגיע לכאן רק פעם במשחק אחד עולמי , הסתכלתי על הקלפים שלו וספרתי בראשי כמה קלפים כבר עברו , הקלפים עמדו להיגמר והידיים שלו היו מפוצצים בקלפים , כך גם כול הידיים של השחקנים האחרים , רכנתי לעברו "אם תקח את הקלף הבא יהיה לך רצף , תסמוך עלי."
סטו העביר על גופי את מבטו ומשך באפו "משווה." הוא לקח את הקלף הבא וזרק מספר אסימונים אל קבוצת האסימונים .
"אני חושב שמצאתי את בחורת המזל שלי." הצמיד אותי סטו אל גופו והתיישבתי על בירכו , לוגמת בעדינות מכוסית הויסקי , מנסה לא להביט בג'ק שזורק את האסימונים שלו אל תוך הקבוצה ומחליף בין הקלפים , הוא מרים את עיניו כלפיי בלי להרים את ראשי ומבטינו נפגשים . ליבי החסיר פעימה ונשימותיי התנתקו בגופי , לא יכולתי שלא להמשיך להביט בעיניו האפלות , רציתי אותו , כול כך רציתי אותו .
ג'ק השפיל את מבטו אל עבר הקלפים ואני החזרתי את מבטי לקלפים של סטו , אוחזת בכף ידי את רצף הצורות שלו ולוקחת קלף הבא "פוקר." אמרתי בלחש לעברו ודחפתי את כול האסימונים שלו אל אמצע השולחן , סטו משך באפו וסובב את ראשו לעברי "אני מהמר על הכול ."
היו לו שני רצפים , לג'ק היה רצף אחד ופול האס , רצף הפוקר הוא המנצח .
הדילר נתן לסטו את כול הכסף שלו ואני התרוממתי על רגליי , מהלכת לכיוון הדילר שהיה מעוצבן "לא התכוונתי שתעזרי לאדם אחר לרמות ."
"זה היה רק בשביל להתנקם במישהו , אני מבטיחה ." סטו נעמד לצידי וקרב את כף ידו לעברי בשביל שאני הלחץ אותה .
"היה נעים לשחק איתך קלייסי מנדל." הרמתי אליו את עיניי בעודי עוטפת את זרועותיי סביב גופי , הוא יודע מה אני , הוא יודע מי ההורים שלי . לא סתם הוא הדגיש את השם מנדל .
"אתה יודע מי אני?"
" לא הייתי אמור להגיע לכאן אבל רוברט וכריסטינה הם חברי משפחה ותיקים , בקשו שאני אבדוק איך הבת שלהם , אולי הם לא היו בסביבה בחמש עשרה שנה האחרונות אבל הם עדיין אוהבים אותך קלייסי." לקחתי נשימה עמוקה בשביל למלא את הריאות , לשמוע מאדם זר – כריש שהייתי מעריצה – שהוא חבר משפחה והוא אומר לי שההורים שלי עדיין אוהבים אותי .
ידעתי שג'ק עומד מאחורי לכן אמרתי "אם אדם אוהב אותך , הוא לא צריך לפגוע בך." הסתובבתי בכדי ללכת לכיוון הדלת אבל ג'ק עצר אותי בעזרת כף ידו שהונחה על הבטן .
"אני מוכן לבזבז את כול הכסף בעולם בשביל שתחזרי אלי." שקלתי לרגע את האפשרות אבל הגעתי למסקנה שהכסף הוא לא מה שגורם לאנדרנלין לזרום בגופי , המבט שלו , המשיכה שלי כלפיו היא מה שגורמת לי להמשיך עם הנקמה .
"הכסף נועד בשביל לשלם על כול הלבבות ששברת," הרמתי את עיניי והתקרבתי עם פני לעברו , מורידה את עיניי כלפיי שפתיו ומצמידה את שפתי אל שפתו התחתונה למשך שנייה קטנה .
"הקנאה היא הנצחון הגדול." חייכתי חיוך ממזרי והלכתי לכיוון טרייסון שעמד לצד הדלת , הוא זורק את זרועו על כתפיי ומנשק את לחי .
"הוא רוצה אותך ." אומר טרייסון בלחש .
אני משפילה את ראשי " אני יודעת." אני גם רוצה אותו , אבל הלב שלי מספיק שבור בשביל לקבל אותו.