הנבואה – פרק 5

וויל העיף מבט בנייט, ואז התכופף לעברה של ספיר.
"מה את עושה?" הוא לחש, וספיר הצביעה על הדלת. לא נראה היה שוויל מבין, לכן דחפה מעט את הדלת. סדק צר הופיע והרוח פרעה את שערה. וויל חייך חיוך מרוצה, ומשך בשרוולו של שניר. שניר נעץ בו מבט שואל, ווויל הצביע על הדלת. כשראה את שערה של ספיר המתנפנף מהרוח, גם הוא חייך.
ספיר פתחה את הדלת לרווחה, וכמעט עפה מעוצמת הרוח שהתפרצה על פניה. היא מצמצה מספר פעמים, ואז נשמה עמוק.
"את מתכוונת לקפוץ?" וויל לחש בבהלה, וספיר הנהנה. "את משוגעת? את יכולה להיפגע!"
ספיר הנהנה שנית, ונשמה עמוק פעם נוספת. היא התרוממה, חייכה חיוך מתנשא מעט לעבר המראה, כדי שנייט יראה אותה, וקפצה לעבר הכביש הנע במהירות תחתיה.

"ספיר!" וויל צרח, ושניר הביט בו בבהלה. נייט נעצר בחריקת בלמים והביט לאחור בכעס.
"איפה היא?" שניר לחש לעבר וויל, ווויל הצביע לעבר הדלת הפתוחה. "אה, אני מבין," שניר אמר בטון של תשלים-עם-המצב.
"איפה היא?" נייט שאל בכעס, אבל וויל ושניר שתקו. נייט הביט לעבר מקום מושבה של ספיר, אבל לא ראה את ספיר. במקום זאת, הוא ראה את הדלת הפתוחה המתנפנפת ברוח, כאילו היא עשויה נייר.
"וויל," שניר משך בשרוולו של וויל, וזה הביט בו בשאלה. שניר הצביע על הדלת, ווויל מיד הבין. הדלת פתוחה. המכונית לא בתנועה. יש להם סיכוי לברוח.
וויל ושניר קמו ממקומותיהם ויצאו מהמכונית במהירות, לפני שנייט יוכל להתניע ולנסוע, ולמנוע מהם לצאת.
שניהם רצו לשפת המדרכה לפני שיידרסו, וראו את המונית הכנראה גנובה של נייט נוסעת משם במהירות. נייט לא טרח לסגור את הדלת שספיר פתחה, ומכונית שבאה מהכיוון הנגדי במהירות, נסעה היישר אל הדלת הפתוחה, וזאת נעקרה ממקומה, הופכת אחריה את המונית של נייט ואת המכונית שהתנגשה בדלת.
"יופי, לפחות אנחנו יודעים שנפטרנו ממנו." וויל נאנח בבוז ופנה להביט סביבו.
ספיר לא נראתה בסביבה.

ספיר התקרבה בצעדים דוממים אל וויל, ואז דגדגה אותו מאחור.
"אה! שניר! מישהו מדגדג…" וויל קרא ופרץ בצחוק. שניר הביט אל מאחורי וויל ופרץ גם הוא בצחוק סוחף. ספיר צחקקה ועזבה את וויל הנתון לחסדיה לנפשו, כך שהוא חזר להיות נתון לחסדיו שלו. לאחר מספר דקות הוא נרגע, והביט בשניר.
"בהזמנת מונית לא נסתכן שוב, אז אין לנו ברירה אלא להשתמש בנשק הסודי," הוא אמר וחייך. הוא הוציא מכיסו משהו שנראה כמו שעון זהוב וקטן.
"למה יש לך שעון זהב בכיס?" ספיר שאלה, מבולבלת. וויל נעץ בה מבט מרוגז ושניר חייך בשעשוע.
"הרסת את כל הקטע," וויל רטן. "אה, כן, וזה לא שעון. זה משגר אוטומטי!" וויל קרא, והגאווה שבה לקולו. שניר התאפק לא לפרוץ בצחוק.
"הוא המציא את המכשיר הזה," הוא לחש אל ספיר, וספיר נעצה בו מבט מזועזע. "אוי ואבוי," היא אמרה. שניר הנהן בהסכמה, ווויל הזעיף פנים.
"כשאני לוחץ על הכפתור אנחנו נגיע לבית הנבואה." הוא אמר, וספיר ושניר הנהנו. וויל קירב את אצבעו לכפתור הקטן בדרמטיות, ואז לחץ.
הבזק אור סימא את עיניה של ספיר, והיא הרגישה כאילו היא בנפילה ארוכה. לבסוף היא נחתה, ולפי האנקה של שניר, היא הניחה שנחתה עליו. היא מצמצה מספר פעמים עד שהתרגלה לאור העז, ואז הביטה סביבה.
המקום היה דמוי מבנה יווני, עם מספר רב של עמודים גדולים ועבים, שתמכו בתקרה הגבוהה.
"ספיר!" ספיר שמעה לפתע צרחה מתחתיה, ואז נזכרה ששניר מתחתיה, וכנראה מתחתיו וויל. היא מיהרה להתרומם, ואחריה התרומם שניר, ואחריו וויל.
"מי היה מאמין שכל כך הרבה זמן ייקח לכם להגיע לכאן," פתאום הופיע מולם איש מבוגר, בעל שיער שחור-אפרפר, מעט קמטים וחליפה מסודרת בצבע ארגמן. ספיר תהתה אם פעם היא הייתה לבנה.
"שלום, שמי אברמוני שלייג'ר." האיש הציג את עצמו, וספיר חייכה בנימוס.
"ועכשיו, כשאת כאן ואין עוד בעיות עם ראנסו או דברים אחרים, מגיע לך לדעת מה היא בעצם הנבואה, ולמה רוצים אותך כל כך."