חוסר אונים- 9

״כן, אני מדברת אלייך אפס אחד, תשחרר אותי!!!״ לא היה לי מושג מאיפה הבאתי את זה.
״ריין אתה יכול לצאת?״ אמר דין ברוגע.
ריין הסתכל אליי, הסטתי את מבטי, הוא יצא.
״את סובלת פה?״ דין אמר לי.
הרגשתי שהוא מתנהג אליי כמו פעם, כמו אז שהיינו חברים.
ברוגע, בשלווה, בהבנה- לרגע נעלם הדין ״הקר״ הזה שהיה.
״כן תבין את זה כבר!״ אמרתי חסרת אונים.
״את יודעת שאני פה בשבילך נכון?״ הוא אמר בצורה שקטה, שאפילו לרגע סומכת עליי.
״תקשיב אם תשחרר אותי, אני באמת חושבת שנוכל להתחיל דף חדש״ שיקרתי, אין מצב שאני אפתח איתו דף חדש.
״אבל אם תמשיך לכלוא אותי פה, אני לא אוכל להסתכל לך בעיניים״אמרתי בצורה רגועה, והסתכלתי לו ישר לתוך העיניים.
״אתם סתם תסתבכו ואתה יודע את זה״ אמרתי לו מלאת ביטחון.
״אני מצטער״ הוא אמר לי.
״תוציא אותי, מפה אני מתחננת אלייך!!״ אמרתי נואשת.
״מצטער…״ הוא אמר ויצא מהחדר.
״הצילו״ זעקתי.
שמתי לב שהוא השאיר את הדלת פתוחה ולא נעל אותה.
יצאתי בשקט, וראיתי את ריין, מייק ודין מדברים.
״למה היא צועקת ככה?״ שאל מייק את דין.
״אחי, היא מנסה לשכנע אותי לשחרר אותה, אני לא יכול כבר ככה, אני עוד שנייה משחרר אותה״ אמר דין בסערת רגשות.
״אחי אני חושב שבתקופה האחרונה תתרחק ממנה קצת, אני ומייק נהיה איתה.״ ריין אמר.
״תזהרו היא יכולה לשכנע אתכם בקלות, אל תשחררו אותה!״ שמעתי את זה והזדעזעתי, כמה זמן אני אצטרך להישאר פה?
הבנים הלכו לכיוון המטבח, שהיה דיי רחוק מדלת היציאה.
רצתי, רצתי כמו שבחיים לא רצתי.
מייק קלט אותי, אך לא הספיק לתפוס אותי.
ריין ומייק רצו אחריי, אך אני שהיה לי הבדל גדול של מרחק מהם הספקתי להתחבא.
נכנסתי לסמטה.
פתאום מכונית שחורה עצרה לידי, כמעט זהה למכוניות שראיתי ביום החטיפה.
משם יצא גבר, אני יכולה לנחש שהוא בערך בגילאים של הבנים. (17-19)
״מה את עושה פה?״ הוא שאל אותי.
״תקשיב, חטפו אותי שלושה בנים, אתה חייב לצלצל למשטרה ולעזור לי, אני מתחננת.״ אמרתי לו.
״את לילך נכון?״ הוא שאל, הופתעתי לא הבנתי מאיפה הוא ידע את שמי.
נזכרתי!
בתחילת החטיפה היו ארבעה חוטפים- פחדתי שאולי הוא אחד מהם, ושהוא יחזיר אותי לבנים.
״אממ… כן, תקשיב אני רק צחקתי, אני חייבת לרוץ, אמא שלי מחפשת אותי…״ ניסיתי להמציא כל תירוץ אפשרי תוך כדי שאני הולכת לאחור לאט- לאט, כדי שלא יחשוד.
״אני חושב שזאת לא אמא שלך שמחפשת אותך״ הוא אמר.
הוא תפס לי את היד, והוציא מטפחת, אני חושבת שההמשך היה מוכר לי, הוא הוציא את החומר המרדים.
ניסיתי להתנגד בכל כוחי- אך לשווא, נרדמתי.
הם ניצחו אותי, שוב.