"פגעת בי , עכשיו תשלם על כול הלבבות ששברת .." – פרק 4

אחרי שכולם התפזרו טרייסון הוביל אותי לכיתה של מתמטיקה מתקדמת , זרקתי את התיק על כתפיי
ועטפתי את עצמי בזרועותיי . נזכרת במבט של ג'ק , איך שהוא הסתכל עלי , איך המבט האפל שלו
חדר דרכי ומצא את דרכו אל נשמתי . ממש ארץ של ניסים ונפלאות .
שמעתי בצד ציויץ של ציפור או זימזום של דבורה או יתוש "אממ," מלמלתי ונערתי את ראשי "מה?"
" כדור הארץ לקלייסי , את יודעת שאת מאחרת לשיעור?" כמה נחמד .
"מרגש." משכתי בכתפיי ועמדתי מול הדלת שמובילה אל הכיתה , נושמת לרווחה , כמעט ובטוחה שכול המבטים יהיו מופנים אלי כי אני כרגיל כמעט ולא מאחרת וכמו שכולם קוראים לי חביבת המורה .
"את רוצה שאני יכנס איתך?" לחש טרייסון לאוזני .
"בבקשה?" שלבתי את אצבעותיי זו בזו וטרייסון נאנח , פתח את הדלת ודחף אותי אל תוך הכיתה , אבדתי את שיווי משקלי ונפלתי אל תוך הכיתה . שלמזלי הרב לא נפלתי במובן של המילה , מעדתי קדימה ובחנתי את כול המבטים שהוא מופנים אלי . פרופסר מלברון תמיד מהריך אותי ואם אני יאחר פעם אחד זה לאיהרוג אף אחד .
"מצטערת , מצטערת .." מלמלתי ועברתי את מבטי על כול השורות , בשורה הראשונה ישב הוא ולא אחר , ג'ק דניאלס האדם ששבר את ליבי לאלפי חלקים .
" זה אשמתי." הרים את טרייסון את היד ונשק לראשי " תהני." הוא יצא מהכיתה ואני התיישבתי בסוף השורה האחרונה , מוציא את המחשב הנייד מהתיק ומדליקה אותו . מוציא דפדפת ועט ומביטה אל עבר פרופסר מלברון , הוא חבר ותיק של המשפחה . מהמר כבד שהיה משחק יחד עם הוריי בטורנורים גדולים בקזינו של לאס וגאס , אחרי שהוא פשט רגל הוא הפסיק עם כול ההימורים והלך ללימודים בשביל להשלים תואר מתמטיקה , בסופו של דבר הוא מצא את עצמו מרצה של כיתת מתמטיקה מתקדמת .
ככול שהתחלתי לחשוב על הדברים שאני מעמידה את עצמי בהם אני יותר ויותר מחזיקה מעצמי סופרוומן .כתבתי את התרגילים מן המחשב אל הדפדפת ופתרתי אותם בזמן שהוא מסביר את הנושא לעומק ,
ראיתי בעיניי רק מספרים , ככול שהם התחילו להתרחב הם התחילו להתרבה יותר ויותר .
לאחרי שעה וחצי של קורס מתמטיקה הסטודנטים החלו לקחת את הדברים שלהם , הוצאתי צרור דפים
מהתיק והכנסתי את המחשב והדפדפת בחזרה . עבודה ההגשה שלי לפרופסר מלברון הייתי עצומה , לקח לי שבועיים כמעט בשביל לסיים אותה . אם לא הייתי מתכננת את הקילרים ועבודות בעיניים בקזינו אולי הייתי מספיקה לסיים את העבודה לפני המועד .
ירדתי במדרגות במהירות והתקרבתי אל פרופסר מלברון , מתיישבת בדיוק מול ג'ק שלקח את הדברים שלו .הסטודנטית בעלת השיער השחור שישבה לצידו עם הפרסינג בלשון העבירה את לשונה על פיו של ג'ק וצחקקה בלגלוג , ג'ק קפא והעביר את כף ידו על מותניי , מתרחק כמה שיותר מבחורת הפירסינג.
"הבאתי את עבודת ההגשה." לא יכולתי להזיז את ידו של ג'ק ממותניי , פרופסר מלברון יחוש שמשהו לא בסדר.
"כן כמובן , אני יוסיף לך נקודות ." הוא חייך " שמעתי שטרייסון הזמין אותך היום לערב , את מתכוונת ללכת ?" ניסיתי שלא לצחוק בפניו של פרופסר מלברון .
"זה מובן מאליו לא ככה?"
"קלייסי , אני אמור להביא לך מכתב שההורים שלך שלחו לי , תשארי פה מספר דקות אני תכף אבוא."
היחידים שנשארו בכיתה היו אני וג'ק , בחורת הפירסינג עזבה אחרי שראתה שג'ק לא מגיב לנשיקות שלה.
המשכתי לבהות בתקרה בעודי מרגישה את ידיו של ג'ק מתרוממות לעבר כתפיי במעלה זרועותיי , אני מרגישה את הנשימות שלו על עורפי ולאחר דקה או שתיים של קיפאון הוא נישק את צווארי והצמיד את
גבי אל גופו , הרגשתי את החום קורן מגופו והוא רק לוחש באוזני .
"אני רוצה אותך קלייסי," מילותיו נשמעו אפלות "אני רוצה שתהיי שלי," הוא לא יכל לסיים משפט שלם , ליבי דפק וניסיתי כמה שיותר לא להקשיב למילותיו שהתנגנו במוחי , ידעתי שאני לא הצליח לצאת מזרועותיו , הוא חזק יותר ממה שחשבתי אי פעם .
"תגידי כן," הוא נישק אותי בעצמות לחיי בעודו עולה מעלה "תגידי כן." לא הצלחתי להתחקש לעובדה
שרציתי לומר לו כן , הייתי רוצה לחזור לזמן שהיינו ביחד אבל הנקמה הגדולה ששררה בגופי באותו
הרגע הייתה גדולה יותר מהתשוקה שלי .
הסתובבתי חצי סביב לעברו של ג'ק ותפסתי בפניו , מטיחה את שפתי כנגד שפתיו , ג'ק הרפה והצמיד
אותי אל גופו גונח בזמן הנשיקה , הספקתי אותה באמצע והצמדתי את מצחי למצחו "לא."
הנחתי את ידי על ליבי וקפצתי מהשולחן , מתקדמת אל עבר פרופסר למברון שבדיוק נכנס לכיתה עם
מעטפה לבנה .