זייל -סיפור מתורגם – פרק 4 'חזק יותר מאריות'

זייל – חזק יותר מאריות – Louder Than Lions│Ziall Horlik – פרק 4- הו יקירי הלב שלי בוער

נייל נאלץ להישאר ללילה בבית החולים , וזאין לא הורשה להישאר . זאין היה יכול לבוא עם כל תירוץ , אבל הם עדיין יגרמו לו לעזוב . ההוא הבין את זה , אבל הוא עדיין שנא את זה . הוא שנא את זה שהם מרחיקים אותו מאחיו החורג , שהיה בליבו ובנשמתו , את זה שהוא יצטרך להישאר כאן לבד אחרי שעבר משהו כל כך נורא , משהו כל כך נורא זאין רצה להקיא כאן ועכשיו . לא הייתה שום סיבה לאבא שלהם לעשות את הדברים שהוא עשה . הוא היה פשוט אדם חולה , מישהו שהיה במצב של שיכור או אדיש . זה יקח יותר מידי מאמץ כדי לצאת מזה , אז אבא שלהם ממשיך להתעלל בנייל .

"לא מבקרים בשעות האלו מתוק " האחות אמרה , תופסת את היד החלקה והשזופה של זאין ומובילה אותו אל מחוץ לחדר .

"בסדר, בסדר " מלמל זאין , מעיף מבט לכיוון אחיו הישן , שיערו הבלונדיני דבוק לראשו המזיע בדרך מקסימה ביותר . " פשוט , תטפלו בו טוב כן ? , זוכרת , יש לו אוטיזים , אז פשוט – "

"מר מאליק , אנחנו יודעים איך להתמודד עם דברים כאלו בסדר ? , למה שלא תומר שלום ואני יראה לך את היציאה " אמרה האחות . זאין נשך את שפתיו והנהן בראשו , ניגש לתינוק שלו ומעביר יד בשערו .

"יהיה בסדר , מקסים " זאין לחש לתוך צווארו של אחיו " הכל יהיה בסדר "

"בסדר מר מאליק " האחות אמרה "בוא נלך "

זאין נאנח והניח לאחות להוביל אותו החוצה, כל הדרך עד למכונית שלו . שבו ישב במושב הנהג לשעה טובה , שלא רצה ללכת הביתה ולהתמודד עם אביו . הוא לא ידע מה הכעס יגרום לו לעשות . אז , הוא פשוט ישב שם , בוהה במגרש החנייה הריק שלפניו , שנותן לו דחיפה קטנה מאוד או מוטיבציה לעשות שום דבר . דעתו פשוט לא מצליחה להבין מה קרה .. או למה זה קרה . כשהוא סוף סוף שם את המפתח במתנע , הוא עדיין לא הרגיש טוב יותר . הוא נקט תלישה עדינה של סיגריה והדליק אותה . בדרך כלל , הוא לא עשן ברכבו . אבל זה היה זמן טוב לעשות את זה כיוצא מן הכלל .

—

"זאין , אתה בבית " אמרה אימא שלו מהספה שבה ישבה , שקית אבקה בלתי מזוהה על השולחן שלפניהן . זאין לא רצה לדעת מה היא עושה , או מה הוא הנוזל שהיא שתתה – הנוזל הצלול בבקבוק המים שלה לא מריח כמו מים .

"איפה אבא ?" זאין שאל , קולו נסדק כתמונתו של אחיו חסר הישע שוכב במיטת בית החולים ריחפו במוחו .

"למעלה בחדר " היא הגיבה , הוסיפה בקולה משהו שזאין לא הבין . זאין רק הנהן ועלה במדרגות לכיוון חדרו של אביו , מרגיש טוויסט בבטנו עם כל צעד קדימה .

"אבא " אמר זאין , דופק על הדלת . נשמעה אנקה מהצד השני של הדלת ולאחר מכן עמום " תיכנס "

זאין פתח את הדלת , וברגע שהוא נכנס , הוא רצה להסתובב ולברוח , ולחזור אל תוך הבית , ויש לבית החולים , שבו הוא יוכל להחזיק את האהבה שלו עד שהתעורר .

"לא, אבא .. " זאין מלמל , אפילו לא מסתכל על אביו . עיניו היו עסוקות מידיי כשבהו בכתם הדם על הרצפה וסכיני הגילוח השבורים . " לא .. "

"מה זה ילד ?" אביו מלמל מהמיטה , שם הוא שכב .

"למה ?" קולו של זאין נסדק .

"על מה אתה מדבר ?" אביו אמר , הפעם , קולו כועס . הוא התיישב ובהה בזאין , ולאחר מכן ברצפה המוכתמת " אה, זה "

"כן אבא " ירק זאין " זה "

"הילד לא היה צריך להיוולד , הוא חולה , אני חושב שאנחנו יכולים לקבל כל מה שאנחנו יכולים ממנו .

זה היה הסוף של זאין , המוח שלו לא היה מאורגן מידי , מחשבותיו מסתחררות סביב והוא לא יכול לרק לעמוד ולצפות יותר .

אגרופו מתחבר עם פניו של אביו לפני שהוא בכלל מבין מה קורה . רגע שהוא התחיל , לא הייתה הדרך חזרה . אביו צעק בקול רם , תופס את ידיו של זאין וזורק אותו על הרצפה .

"צא החוצה לפני שאני אעשה את אותו הדבר לך " אבא שלו סינן , ארס מציף את קולו . זאין קיבל מספיק מכות כדי לשמח את נייל . הוא הביט בפניו החבולות של אביו ואז קם ועזב את החדר , לפני שאביו פעל לפי דבריו .

זאין לא ממש ידע לאן ללכת . עם זאת , להישאר כאן נראת כמו אופציה די רעה . הוא רץ לחדרו , שהיה כל כך הרבה יותר כהה מאשר של אחיו . מלא ציורי דיו ורישומי פחם , לא בהירים וצבעונים כמו קריקטורות של דיסני שמציירים דקה כדי להירגע . גופו רעד מאדרנלין , ודעתו מתרוצצת בין התמונות השונות . נייל מדמם , סכיני גילוח על הרצפה . הציורים הכהים סביבו . גופו החוויר והרגיש כאילו עובר עליו התקף של נייל . זאין עוצם את עיניו ותופס את שיערו בחוזקה באגרופיו , נופל על ברכיו מעל הרצפה , ונותן לגופו לרעוד עם יבבה , והדמעות בלעו אותו .

–

זאין ישן במכוניתו באותו הלילה , שחנתה במגרש החניה של בית החולים , ברגע ששעות הביקור נפתחו , הוא קפץ ממכוניתו היישר אל תוך הבניין .

"נייל הורן " אמר זאין לגברת בדלפק הקבלה . האישה הנהנה ונתנה לזאין את מספר החדר , שבוא הוא קרא את התוויות מספר החדר עש שהוא נתקל בחדר 127 . נייל עדיין ישן , עורו חיוור ומעט שקוף לכאורה מאור הבוקר שחדר מבעד לחלון .

הבחור השזוף חייך אל אחיו , ועשה את דרכו למקום ישיבה בסמוך למיטה .

"אתה ילד קטן ומיוחד " זאין לחש לדמות הישנה " והכל הולך להיות בסדר , מקסים . הכל יהיה בסדר "

זאין לא ישן הרבה בלילה האחרון , והוא מצא את עצמו קצת מפחד בחושך , שלא לדבר שלא נוח לישון במכונית בעוד שיושבים . בעוד שהוא צופה בנייל . הוא מצא את עצמו נרדם , ועיניו נסגרו .

—

"זאין ?" קול חלש אמר , מעיר אותו משנתו " זאין ?"

עיניו של זאין נפתחו קצת , מסתגלות לעור סביבו ולאחר מכן מחפשות את אחיו , שעיניו הכחולות הבהירות עכשיו היו פתוחות ובהו בו בחזרה .

"בוקר טוב , מקסים " חייך זאין .

"זאין , אני לא אוהב את זה " נייל אמר " אני לא אוהב את זה ביד שלי , קח את זה "

זאין הסתכל על זרועו של נייל , שבו האינפוזיה דקרה אותו , מקפידה שהוא לא התייבש .

"לא , בייבי " אמר זאין , הוא מתקרב למיטה ונותן ליטוף לידו של נייל " זה עוזר לך להשתפר , אני לא יכול לקחת את זה "

"א-א-א-אבל זאיני .. " נייל ייבב , דמעות ממהרות בעיניו " אני לא אוהב את זה , אני לא אוהב את זה , אני לא אוהב את זה "

נייל היה בפאניקה , זאין שראה את זה בעברו ידע שהוא חייב להרגיע אותו . אבל זאין התחיל לספר דברים לנייל , הוא פעל מתוך דרכים שלהגיד לו שהכל יהיה בסדר . היו כל כך הרבה בפעמים שזאין יכל להשתיק אותו בהבטחה לסחוף אותו משם ושיהיה להם סוף מאגדות .

"מקסים תסתכל עליי " אמר זאין , קם ותופס את פניו של נייל בידיו " אתה לא יכול לגעת במחט , בסדר ? זה שם כדי לגרום לך להרגיש טוב יותר . עכשיו , רק תיקח נשימה עמוקה ותירגע , בסדר ?"

הפנים של נייל התעוותו , זאין ידע שנייל רצה שזאין יספר לו סיפור שמח ויאמר לו שהכל יהיה בסדר, אבל זאין לא יכל לעשות את זה , לא כרגע .

"אני מצטער " אמר נייל , עיניו הגדולות מהבהבות כשדמעות המשיכו להאסף .

"זו לא אשמתך " זאין נשם ,כורך את זרועותיו בעדינות סביב גופו של נייל .

"לא התכוונתי לעשות בלגן " נייל אמר , דמעות עכשיט זלגו על לחייו " אני פשוט לא רוצה את זה "

"מקסים , אני יודע " אמר זאין , מרגיש את דמעותיו יורדות " אני יודע " צופה בזעקת נייל ודבר כזה גרם לזייל להסתכן ולהגיד לנייל דברים שאולי לא התממשו לעולם " יום אחד כל זה יפסיק , בייבי , אני מבטיח , בסדר ? יום אחד אתה ואני נחיה יחד , ואני אקח אותך לראות כל סרט דיסני שתרצה , ונאכל אר את המאכלים האהובים עליך , ואנחנו נחיה באושר ועושר "

"אושר ועושר ?" נייל שאל .

"אושר ועושר "