סיפורי ערסים – אוריאן וסהר עונה 3 פרק 29

״אסוששש״ צרחתי.
״למה לצעוק, למה?״ הם אמרו יחד, צחקנו. 
״אז מה? הכל הסתדר בינך לבין אהובך?״ אסי שאל בקריצה, הורדתי לו כאפה וסהר הגיב בחיוך.
״לאיפה הולכים?״ שאלתי את סהר.
״לבית שלכם, להוסיף פרטים״ הוא ענה ועשה סיבוב לצד. עפתי לצד וקיבלתי מכה.
״את בסדר?״ הוא שאל בצחוק (סהר)
״אני נראת לך בסדר?״ שאלתי בעצבים.
״את נראת לי מעולה״ הוא ענה בחיוך.
״תשבע״ מלמלתי בציניות.
״הו, וזו תחילה לידידות נפלאה״ שמעתי את אסי ממלמל בצחוק. 
״דרך אגב, למה את לא עונה לפלאפונים?״ הוא הוסיף.
״נאבד לי האייפון״ עניתי ולקחתי מהכיס של סהר את האייפון שלו .
״משהו מעניין?״ סהר שאל כשאני בוהה במסך האייפון שלו. 
״לא…״ מלמלתי ממשיכה לשחק בטמפל-רן.
אבל האייפון של סהר כלכך דפוק, שנפסלתי.
״הזכרתי לך שאני שונאת את האייפון הזה?״ שאלתי את סהר.
״תאמיני לי, הרבה״ הוא מלמל. 
״למה את כלכך בטוחה שנאבד לך האייפון?״ אסי התפרץ.
״כי… חיפשתי ולא מצאתי״ עניתי וסובבתי את ראשי לכיוונו.
״ואת לא חושבת שמישהו גנב לך?״ הוא שאל. 
״חיפשתי..״ 
״עשית חיפוש אם חבר שלך?״ הוא שאל. שוב. סהר התעטש. 
״כן, לא מצאתי כלום.״ מלמלתי באנחה. למדתי כלכך מהר להשתלט על העצבים שלי ;)
״עשי חיפוש אצל חבר שלך, בטח גנב״ הוא הציע.
״אסי, ממתי נהיית פסיכולוג?״ שאלי בחיוך. 
״מה פסיכולוג? איך פסיכולוג? חרא מקצוע״ הוא מלמל במהירות, צחקתי. ״חולה עלייך״ מלמלתי בצחוק והסתובבתי חזרה.
״הגענו״ סהר מלמל ועצר את המכונית. 
יצאתי והייתי מול הדלת. 
״נשאר לך מפתח?״ סהר שאל.
״פחחחח לא״ מלמלתי והוצאתי מפתח מתחת לשטיח. תמיד מפתח למקרה חירום.
פתחתי את הדלת ואמא שלי הסתכלה אם כפית גלידה בפה. 
בימי שבת, לאמא שלי יש עבודה רק בלילה. 
״אוריאן?״ אמא שלי שאלה בפה מלא. הנהנתי בחיוך ורצתי לחבק אותה.
״לא נפריע לכן״ אסי אמר.
״לקטע המרגש״ סהר הוסיף במלמול. אסי עלה וסהר אחריו לא לפני שנתן לי טפיחה בכתף וברח.
אני אוהבת אותו וגם שונאת אותו באותו זמן. אפשרי?!
״מה את עושה פה?״ היא (אמא) שאלה בחיוך.
״מה? ללכת?״ שאלתי בצחוק.
״לא!״ היא קראה.
״מה… את וסהר את יודעת… ביחד?״ היא שאלה בקריצה.
״אמא!״ קראתי וגיחכתי, אני מכירה את אמא שלי כלכך טוב. 
״אז מה? חזרתם לחפש עוד דברים? 
אני אומרת לך, זה לא אפשרי״ היא אמרה.
״אני יודעת… אבל…. התמונה הזאת נראת כלכך אמיתית.״ מלמלתי באנחה.
״טוב, אני יעלה״ מלמלתי וקמתי. 
עליתי למסדרון. 
חיכיתי מול הדלת של החדר של בן, תהיתי אם להיכנס או לא. בכל זאת, לא הייתי שם ממזמן. 
אחרי כמה דקות של מחשבה, יד דחפה אותי לבפנים.
״איה, מה אתה עושה?״ קראתי לאבר אסי שדחף אותי לבפנים. 
״אם לא הייתי קולט אותך בחוץ, היית נשארת ככה עד גיל מאה״ הוא גיחך. 
צחקקתי. 
״מצאתם משהו?״ שאלתי אותם. 
״אם תעזרי לנו, נמצא יותר מהר״ סהר ענה לשאלתי. גיחכתי ועזרתי להם לחפש. 
ניגשתי לארון אחד, היה צריך קוד כדי לפתוח אותו. לעזאזל, חשבתי לעצמי. איך אני יפתח אותו?!
״עזבי, עד כמה שאת מכירה את בן, את לא תצליחי לפתוח.״ סהר ענה למחשבותי.
״שווה לנסות״ מלמלתי ונגעתי שם במספרים, טעות. ניסיתי שוב, טעות.
דפקתי את היד שלי בתיבת המספרים. 
הדלת של הארון נפתחה. 
קפצתי משמחה וסהר ואסי התקרבו. 
פתחתי את הדלת השנייה. כלום, נאדה />אסי חזר לחפש.
״כלום?! מצאתי את הסיסמה בשביל כלום?!״ שאלתי בעצבים. 
״להירגע אוריאן, להירגע״ סהר נגע בכתפיי בניסיון להרגיע אותי. 
״דונט טל מי להירגע!״ צעקתי עליו בעצבים.
״אוקיי, נגיד והבנתי, טוב? יעזור לך לבעוט במשהו?״ הוא שאל. הנהנתי ובעטתי בארון. הוא זה שיצר את הכעס שלי!
פתאום משום מקום ריחף פתק ונחת על הנעל שלי. הרמתי וקראתי.
״תמצאו אותי במחבוא״ קראתי בקול. 
״מה מחבוא? איזה מחבוא?״ סהר שאל.
״אנאערף?!״ מלמל אסי. 
חייכתי חיוך תחמני ורצתי לסלון.
״כבר חוזרים, אמא״ מלמלתי לעברה ורצתי לג׳יפ. 
התיישבתי במושב הנהג. 
״נראלי שאני אמור לשבת שם״ סהר אמר לי.
״בגלל שאתה לא מכיר את המיקום, אני ינהג״ עניתי בחיוך. 
״את יודעת לנהוג?״ אסי שאל.
״סביר״ מלמלתי חוששת.
״בבקשה, בבקשה על תהרי לי בדרך״ סהר מלמל והתיישב מושב לידי, אסי מאחורה.
* 
ירדנו בשלום מהג׳יפ. 
בדרך, חטפנו איזה דו״ח על מהירות. מה אתם רוצים, כולה מהירות…קטנה
הסתכלתי בסביבה, אף אחד. 
נאנחתי והעין שלי נתפסה על איזה אחד שישב במדרכה ליד המחבוא, כמו הומלס . אנשים עברו וצחקו עליו. 
״זה לא בן?״ אסי שאל. דמעות הופיעו בעיניי. 
לא שלטתי על עצמי,
וברחתי.