חופשייה לחלוטין.

הבטתי בו, בעיניו הכחולות ושפתיו העבות, שיערו הבלונדיני שתמיד מסודר ועורו הלבן, החלק מכל פגע נעורים.
ליטפתי את פניו והוא משך אותי לחיבוק ארוך ואוהב, חיבקתי אותו חזרה.
"תגיד, אם אי פעם אמות, תתאבד?" שאלתי אותו.
"כן. ואבקש להיקבר איתך." הוא ענה ונישק אותי.
"ואם אי פעם יתגלה לך שאני עומדת למות, מה תעשה?" שאלתי.
"אני לא יודע." הוא חשב כמה שניות ואז הוסיף: "הייתי נשאר לידיך ומבלה איתך כל שנייה מחיינו." אמר לבסוף.
"אם כך, יש משהו שאתה צריך לדעת." אמרתי.
"מה?" הוא שאל בבלבול.
"אני חולה, מאוד. ואמות בקרוב." הודעתי לו והוא התרחק והביט בי בחוסר אמון.
"למען האמת אני עלולה למות בכל רגע." אמרתי.
"אז… אז למה לא אמרת מקודם?" הוא שאל.
"רציתי לדעת עד כמה אתה אוהב אותי. עכשיו בוא נצא לטייל." אמרתי.
"לא! את לא מבינה! יש לי חברה!" הוא צעק וברח.
חיכיתי שיעלם והתחלתי לצחוק, סוף סוף אני חופשייה ממנו, לגמרי חופשייה.