Say something , I'm giving up on you – פרק 5

"איחרת גברת אליסון" אמרה המורה להיסטוריה בקול הצפצפני הזה שלה.
"סליחה" מלמלתי והתיישבתי במקומי.
"למה איחרת?" לחשה לי לני.
"סתם, נדודי שינה.." מלמלתי אליה.
"אוייש, כן קרה לי פעם שלא הצלחתי להירדם כל הלילה" אמרה בבאסה.
את האמת..לא ישנתי כל הלילה מהמחשבות על השיעור שאני אמורה להעביר לבראיין הדפוק הזה, למה הוא חזר? למה??
קבענו (או יותר נכון, מרגרט קבעה) שניפגש היום בשבע.
"אלי, מה יש לך?? המורה קוראת לך כבר שעה" אמרה לני והעבירה את ידה אל מול פרצופי.
"אה..?א..מה??" התעוררתי ממחשבותיי.
"שאלתי אם את איתנו?" שאלה וכולם הביטו בי.
"כן..כן בטח" אמרתי והתיישרתי על הכיסא.
"מה שאלתי?" שאלה.
מה היא מנסה לבחון אותי עכשיו?
"מאיפה אני זוכרת?" שאלתי.
"חשבתי שהקשבת?" שאלה בהתחכמות, מה היא רוצה ממני?
"עזבי אותי באמא שלך" אמרתי בכעס ויצאתי מהכיתה, שיט. אליסון הישנה…
רק יצאתי מהכיתה והפרצוף הראשון שראיתי מולי היה…של בראיין, ממש יום המזל שלי.
הוא גיחך.
"גם כאן מעיפים אותך מהכיתה?" שאל בחיוך ושילב את ידיו, מה שגרם לשרירי ידיו לבלוט יותר. פחח, עוד מעט גם לארנולד יהיו שרירים כאלה..ניראלי.
"סתום את הפה אידיוט" אמרתי והתקדמתי במהירות.
"רק אל תשכחי את השיעור שיש לנו היום, הא?" שאל בחיוך כשהוא מצמצם את הפער שבנינו והולך לצידי.
"אל תזכיר לי את זה, אולי אני "בטעות" אשכח" אמרתי לו.
הוא צחק.
"שנונה כמו תמיד" אמר בחיוך הזה שלו, שיפסיק כבר. זה גורם לי להתגעגע לגומות האילו שלו…
גיחכתי. "כאילו שאתה יודע מה זה"
"שנון-מצחיק, אבל בהומור שהוא מתוחכם ודורש סבלנות." הוא דיקלם.
"הוו, ואיפה את זה למדת?" צחקתי.
"יכול להיות שאת מזלזלת בי?" הוא הרים את גבותיו וחשף את אחת מגומותיו.
"יכול להיות" חייכתי.
הוא נעמד מלפניי ובעוד שאני הלכתי קדימה הוא הלך אחורנית כשגופו מולי.
"את יודעת..אני מחכה לשיעור שלנו היום בערב, צרפתית, אורגינל" אמר בקריצה, עוד לפני שהספקתי להגיב הוא כבר הסתובב והלך.
"השתמשת כבר בבדיחה הזה, אידיוט" צעקתי לו אבל החיוך עדיין לא ירד מפרצופי. הוא יכול להיות כזה מטומטם לפעמים.

"היי בייב" נישק אותי ארנולד בהפסקה. ישבנו בחצר בית הספר באחד הספסלים שבמדשאות.
"את מוכנה להסביר לי מה הלך שם בכיתה היום?" הגיחה לני משום מקום.
"מה הלך בכיתה? מה פספסתי?" שאל ארנולד מבולבל.
צחקתי. "שום דבר, לני סתם נוטה להגזים" אמרתי לו.
"אני לא מגזימה" אמרה.
"את תמיד מגזימה" ארנולד אמר לה.
"אף אחד לא דיבר איתך מטומטם" אמרה לו בכעס.
"טוב אל תתחילו לריב עכשיו" קטעתי אותם.
"אומייגד , הנה הטכנאי הזה" אמרה והצביעה על בראיין שיצא מבניין בית הספר.
"כן, הוא תיקן משהו בחדר מחשבים, הבחור הזה אדיר תאמינו לי, אחלה גבר" אמר ארנולד בהערצה.
"כן הוא כזה מושלם" מלמלה לני.
אוקי..זה פעם ראשונה שהם מסכימים על משהו וזה מפחיד.
"אוקיי מספיק, אני לא מבינה מה אתם כלכך מתלהבים ממנו, סתם איזה אחד" אמרתי.
העפתי מבט בבראיין שבדיוק הסתכל לכיוון שלנו.
אני אראה לו מה זה, חייכתי אליו חיוך מתגרה ותפסתי בפניו של ארנולד
מנשקת אותי כאילו אין מחר.