אליס

אוזניים מחודדות, לחיים ורדרדות,
כובע מאורך, שעון ולא מסך.
פרווה כה אפורה, רץ במהרה,
אל תוך החור קופץ, לאן הוא מתרוצץ?
מעיל וגם כפפות, לעקוב או רק לצפות,
צעדים ממהרים, אין זמן להסברים.
שעון כיס מתקתק, הזמן שוב דוחק,
מהעץ אל הנפילה, מחלום אל משאלה.
וסביבה הכל שחור, היא נופלת אל הבור,
מתנגשת ברצפה, סקרנות אותה מציפה.
הארנב שוב בורח, אין זמן להתווכח,
המלכה האדומה, מחכה לו בדממה,
אך אליס שוב נשארת, נעה וחוקרת,
שותה ושוב אוכלת, בוכה ומתכווצת.
הדלת נפתחת, ואליס מתמתחת,
אל ארץ הפלאות, שם הכל יכול להיות.
אך אליס לא שרדה, היא לא פחדה,
היא חקרה עוד ועוד, לא יכלה לפחוד.