אוסטרון – פרק 7

עברו כמה שעות טובות עד שאוסטרון נשכב על הרצפה ליד הבור בחוסר אונים, כשלצידו זוג מקלות שבורים ומתחתיו זאב ענק שוכב על גבו. "אולי… אם נצליח… חבל…" הוא קם לישיבה מזרחית והרים שרך ירקרק שאם היה קצת יותר חלש היה מתפורר לו בידיים. "לא, זה לא ילך". הוא נכנע שנית וחזר לשכיבה. על גורדיו היה אפשר לומר הרבה דברים, אך חסר סבלנות הוא לא אחד מהם. הוא שכב שם בבור, עם בטנו למעלה ולשונו בחוץ ונהם לעצמו בזמן שאוסטרון חשב איך להוציא אותו משם. "האלף.. האלף הכין את המלכודת… האלף יידע להוציא אותך" הוא קם בחוסר רצון ומלמל לעצמו. "צריך למצוא את האלף"
וכמו קסם, נפל האלף מול אוסטרון על שתי רגליו וחייך חיוך מלא שיניים. אוסטרון נבהל, פסע אחורה וכעס לרגע עד שנזכר שהוא זה שאמר לו להסתלק. מזל שהוא לא הקשיב לו. "אה, תודה למאלורה! אתה יודע איך להוציא את הזאב שלי משם?"
האלף הסתכל לתוך הבור וראה את גורדיו, חזר להסתכל על אוסטרון והנהן. אוסטרון היה מוכן למכור את מכנסיו בשביל שיוציא את גורדיו מהבור, אך לא היה נראה שהדבר נחוץ. "אתה מוכן בבקשה לעשות את זה?" האלף משך בכתפיו וקפץ אל צידו השני של הבור. הוא התכופף וגישש באדמה עד שמצא חבל ארוג מסיבים ירוקים כלשהם. הוא משך בידיו ודחף ברגליו אך לא נראה שהצליח להרים את הזאב. אי אפשר היה להאשים אותו. יש סיבה שקוראים לבני מינו זאבי ענק. אוסטרון הסתכל סביב וניסה לזהות במה הם יכולים להשתמש בשביל להוציא אותו. הוא מצא הרבה מאוד עצים והחליט שזה שימושי. שרק לאלף וסימן לו לבוא. "אתה רואה את הענף הזה שם? קפוץ עליו!" האלף לא שאל הרבה שאלות וקפץ על הענף. אוסטרון בעצמו קפץ על הגזע ומהגזע לאותו ענף שהאלף נתלה עליו. הענף התעקם וקצהו ירד למטה עד שהאלף כמעט נגע ברצפה. "תתפוס את זה עם הרגל!" אוסטרון פקד עליו. הוא החל לגשש עם הרגל עד שמצא את החבל ותפס אותו בין הבוהן הגדולה לבוהן הסמוכה לה. הרים את הרגל והושיט אותה לאוסטרון, שתפס אותו עם היד וקשר אותו לענף. "טוב, אתה יכול לעזוב". שניהם עזבו את הענף ונחתו על הרגליים. הוא נשאר מעוקם והחבל היה מתוח בינו לבין הבור. קאלירוס מיד רץ לחבל המתוח והחל למשוך. אוסטרון הצטרף אליו בהתלהבות ושתיהם יחד הצליחו למשוך ולהרגיש את החבל זז ועולה מן הבור. הם שמעו רשרוש של אדמה מתחתית הבור. אוסטרון התמלא תקווה. נשמע צליל קריעה והחבל ניתז מעלה אל הענף ונתלה על העץ מעליו יחד עם מה שנראה כמו חצי רשת מאולתרת קרועה. אוסטרון התייאש, ונפל על ברכיו בפה פעור. כשהביט באלף לידו ראה אותו עם שתי ידיו מוצבות היכן שקודם היה חבל, ומבט המום על פניו.
"איך נוציא אותו עכשיו…?"
גורדיו ניתר החוצה מהבור ורכן מעל אוסטרון, אשר נפל על גבו. "מה…" הוא לא הספיק להשלים משפט וגורדיו ליקק את פניו, רץ אל תיק המטיילים של אוסטרון, הכניס את אפו לתוכו והוציא ממנו את הדבר הקרוב ביותר לבשר שיכל למצוא.
האלף צחק למראה הריר על פניו של אוסטרון. אוסטרון חייך. "שפה שלך טובה. אני צריך ללמוד שפה של אנושיים"; קאלירוס גמגם.
אוסטרון גיחך. במשך אלפי שנים בני האדם מנסים ללמוד את שפתם של האלפים, והנה הוא בא ורוצה ללמוד את שפת בני האדם. למה לא?
"בוא, תצטרף אלינו".
השעה הייתה מאוחרת והירח עמד באמצע השמים. אוסטרון, גורדיו וקאלירוס ישבו סביב מדורה שהדליקו בקרחת יער בקרבת מקום וזימרו שירים למאלורה.
"לא ידעתי שאלפים מכירים את האלים של בני האדם", אוסטרון העיר אחרי שסיימו לשיר. האלף מחה מעט בוץ מפניו וענה. "לא אלים של בני אדם, אלים של אלפים. הם קודם שלנו, אחר כך שלכם"
אוסטרון גיחך. "הייתי יכול להתווכח איתך על זה… אבל לא, לא צריך"
האלף קם והלך לכיוון גורדיו, שכבר נרדם. הוא העביר יד על אוזנו והמשיך את התנועה מעל לצווארו ואל גבו. גורדיו נהם בהנאה. המדורה האירה על פניהם באור חמים וכתום. אוסטרון נשכב על גבו והניח את שתי ידיו תחת ראשו. "אתה יודע, לי קוראים אוסטרון. הזאב שלי הוא גורדיו. מה השם שלך?"
הוא הפסיק ללטף את גורדיו והסתכל על אוסטרון.
"שמי הוא קאלירוס וֶורון".