אמה ולירון (: פרק 6

״למה אתה כל כך כועס עליי שהם ידידים שלי״ כתבתי לו בוצאפ.
״ככה״
״ככה זה לא תשובה״
״אני לא יכול להגיד לך״
״אתה יכול״
״לא, את לא מבינה שלא עכשיו תעזבי אותי״
״השיחה הזאת לא נגמרת עד שאתה עונה לי״
״אז את יכולה להמשיך לדבר עם עצמך״
הוא התנתק, עכשיו שהוא אמר שהוא לא יכול לספר לי אני יותר סקרנית.
*
*
בוקר, קמתי והתארגנתי לבשתי שורט קרוע גבוה חולצת בית ספר שחורה, כמה צמידים, מחליק..קוקו גבוה ועשיתי בננה יפה בשיער, נעלתי סניקרס שחורות. יצאתי.
התחלתי ללכת לתחנה וראיתי את אור בדרך –
״מה קרה את באה באוטובוס״ אני אמרתי.
״אבא הלך מוקדם היום ואמא חולה״ אור היא ילדה מפונקת כזאת מביאים לה הכל..
״לא נורא פינוקי אני גם צריכה שמישהו יסיח את דעתי מהבנים האלה״
״מה ! מה קרה ?! את לא סיפרת לי״
״אה נכון לא נורא, נספר לך כבר בהפסקה הגענו״
״טוב טוב״ היא אמרה בזמן שדחפתי אותה כי היא הלכה לאט.
״אמה מה קורה? ״ דניאל שאל אותי.
״מעולה״ בכוונה לא שאלתי מה איתו שזה לא התפתח לשיחה, וכמובן אור מרימה לי גבה.
״רוצה להכיר לי את החבר החדש שלך?״ אור אמרה.
״תאמת שלא כל כך״ היא צחקה ונתנה לי מכה קטנה..
״בסדר נודניקית, דניאל זאת אור אור זה דניאל .. הוא חדש כאן״ בסוף הכרתי לה.
״ומי זה שם שלא מדבר״ אור התעניינה.
״תאמיני לי הוא מדבר יותר מידי״ אמרתי ועליתי לאוטובוס שבדיוק הגיע.
*
״עשיתי משהו ?״ לירון שאל ..
לא עניתי והמשכתי ללכת, הוא תפס אותי ביד,
״שאלתי אותך שאלה״ הוא התעצבן וסובב אותי, חזק כל כך שהייתי שנייה מנשיקה איתו.. וזה הדבר האחרון שחסר לי עכשיו..
הוא התקרב אליי ודחפתי אותו מהר,
״אני מצטערת״ אמרתי והלכתי אני לא יכולה לנשק אותו שאני אוהבת את רון, ורון יודע עליו משהו ולא מספר לי.
*
״אור אני הולכת הביתה אני לא מרגישה טוב״
״ לא מרגישה טוב אה״ היא אמרה וקרצה.
״יש לך מזל שאני אוהבת אותך״ אמרתי ויצאתי.
הלכתי לכיוון השער והתנגשתי במישהו-
״תסתכלי לאן את הולכת״ הוא אמר והרים את הראש , ״רון?״
הוא התחיל ללכת , ״רגע חכה ״ צעקתי לו.
״תני לי סיבה אחת למה אני צריך להקשיב לך״
״כי אני אוהבת אותך״ השפלתי מבט.
״עזוב״ אמרתי והלכתי.
״ לא חכי , מה רצית לשאול?״
״מה אתה מסתיר ממני״
״אל תתחילי עכשיו״
״אני מתחילה״
״אז תפסיקי, כי אם אני יתחיל זה לא יגמר טוב״
״לא אכפת לי״
״את עוד תצטערי שביקשת״
״תתחיל כבר״
״בואי נלך למקום אחר״
יצאנו מהבית ספר והלכנו למקום הסודי שלנו, מקום כזה יפה מלא פרחים וגינה כל כך יפה.. ישבנו על הדשא.
״נו אתה מתחיל?״
״אני מצטער אני לא יכול לספר לך אני עדיין אוהב אותך אני לא רוצה לפגוע בך״ הוא בא לקום וללכת.
״אתה אוהב אותי ?״
״בחייאת הרגע אמרתי אתזה״
חייכתי חיוך ענק חשבתי שכבר עבר לו ושהוא שכח והמשיך הלאה.
״אז רתה לא חושב שאני אפגע יותר אם אני יגלה לבד״
״אבל אני לא יכול זה נושא שכואב לך מאוד״
״אבא שלי ?״
הוא הסתכל עלי בעיניים שלו וישר עלו לי דמעות בעיניים, אבא שלי נפטר לפני כמה שנים בפגע וברח הוא היה האדם הכי קרוב לי בעולם עד שרון הגיע..ירדו לי דמעות וישר שמתי ידיים על הפנים.
״תגידי לי את חושבת שאני לא יודע שאת בוכה מה אני מפגר״ הוא התיישב לידי וחיבק אותי.
״אמרתי לך שאני לא יכול לספר לך, רק אמרתי לך את הנושא וכבר כואב לך״
״אני עדיין רוצה לדעת״

נקודת המבט של רון-
איך אני יספר לה שלירון הוא שדרס את אבא שלה היא תמות לי פה ואני יהרוס לו את החיים אפילו שאני לא מדבר איתו מאז.
״אני דרס..תי את אבא שלך״ שיקרתי הייתי חייב , אני גם צריך להרחיק אותה ממני זה יעשה לה טוב..
״מה?!?!?!?!״ היא צרחה והעיפה לי את היד.

נקודת המבט של אמה-
אני לא מאמינה שרון הוא זה שדרס אותו זה כאילו שהעולם שלי מתפרק כל החיים שלי היו שקר אחד גדול., בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי, לא רציתי לחזור הביתה שאמא תתחיל עם החקירות.. לא ידעתי לאן ללכת אור בבית הספר ואמא בבית, נזכרתי במקום שבו אבא שלי מת והלכתי לשם ישבתי ודיברתי עליו..
״אבא אתה לא מבין כמה אתה חסר לי, כל העולם שלי מתפרק כל החיים שלי עם רון היו שקר אחד גדול בגללו איבדתי את הדבר הכי יקר לי בעולם אותך. חשבתי שהוא האחד אני מצטערת אבא אני מצטערת. ״