אל תלך

"אל תלך." ביקשתי ממנו, לא יכולתי לתת לאחת הסיבות שלי לחיות להיעלם.
"אני מצטער. אני חייב ללכת." הוא אמר ודמעות נצצו בעיניו.
" איך נשמור על קשר?" שאלתי בבכי.
"לא נשמור." הוא אמר והנהנתי. היה ברור שזה נגמר כאן.
"למה לא?" העיתי חייבת לדעת.
"כי את לימדץ אותי לא לקבל עלי אחריות. אני רוצה להיות תלמיד טוב." הוא אמר וחייכתי, הוא באמת היה תלמיד טוב.
"אני אוהבת אותך, אתה יודע?" שאלתי.
"כן." הוא ענה וחיבק אותי.
"אתה יודע שאתה הסיבה שלי לחיים?" שאלתי והוא ענה בחיוב.
"אתה אוהב אותי?" שאלתי.
"מאוד." הוא ענה ונישק אותי.
"הוי אהובי. חשבתי שסיכמנו לא לשקר זה לזו." אמרתי והלכתי.